אדר א' ואדר ב' ומה שביניהם

א. במשנה (מגילה ו,ב) שנינו, קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה, קוראים אותה באדר שני. אין בין אדר הראשון לאדר שני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים. הגמרא דנה במחלוקת תנאים אם יוצאים ידי חובת קריאת המגילה באדר ראשון, או שחייבים לקרותה באדר שני. והסבר המחלוקת הוא האם צריכים לקרוא את המגילה באדר הסמוך לשבט, או באדר הסמוך לניסן. סברא נוספת אומרת הגמרא, היות שהכלל הוא שמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, לכן יש לקרוא בחודש הראשון, או שבשל הסמיכות של גאולת פורים לגאולת מצרים יש להמתין לאדר השני. ב לגבי איסור ההספד כתב התוס' שם שבאדר הראשון יש איסור הספד , אבל אין חיוב שמחה. דעת הרא"ש שם שכשם שאין חיוב שמחה כך אין איסור להספיד ולהתענות. דעת הר"ן שם היא שאמנם חיוב שמחה ואיסור הספד שייכים זה לזה, אבל מכיוון שיש איסור הספד, לכן בודאי שיש חיוב שמחה, גם באדר הראשון. ג. עוד מצאנו נידון בגמרא (נדרים סג,א), גבי מי שנדר בחודש אדר שלא יטעם שנה שלימה. אומרת המשנה שאם נדר ואמר "שנה", חל הנדר על שני האדרים. אם אמר "עד ראש חודש אדר", חל הנדר עד ראש חודש אדר ראשון. אם אמר "עד סוף אדר", כוונתו לסוף חודש אדר שני. דנה הגמרא מה הדין באמר "אדר" סתם, וכאן יש להבדיל בין אדם שיודע שיש עיבור שנה, לבין מי שאינו יודע שנתעברה השנה. (ראה ר"ן ורשב"א כאן). ד. עוד דנה הגמרא (בבא מציעא קב,א) מה כוונת האומר שהוא משכיר את ביתו שנה, האם חודש העיבור כלול בהשכרה או לא. אמנם גם בגמרא בנדרים וגם כאן יש לומר שמכיוון שהדין לא קובע את הגדרת חודש אדר, אלא ו אומדנא בעתם של בני אדם, כשהם אומרים "אדר" למה הם מתכוונים. (לגבי ערכין לא,א, למדנו ששנה היא בת י"ג חודש ונלמד זאת מפסוק. אך אין כאן גילוי למקום אחר). ה. להלכה, השו"ע (או"ח סי' נה) פסק שילד שנולד באדר רגיל, ובשנת הי"ג שלו זו שנה מעוברת, חלה התחיבות בר המצוה שלו באדר השני. ביארו הראשונים דן זה לפי סברת הירושלמי (כתובות פ"א ה"ב, הובא בש"ך יור"ד סי' קפט) שהמצב הביולוגי נקבע לפי קביעת חכמים, ולכן בגרותו מתעכבת. הפרי חדש שם חלק על השו"ע, וכתב, שמכיוון שהחודש השנים עשר הוא חודש אדר, לכן חודש אדר ראשון הוא החודש בו יתחייב הנער במצוות התורה. בו"ת בית שלמה (אבהע"ז סי' נו) כתב לנהוג כמותו. אך פשטות ההלכה היא כדעת השו"ע, שחיובו הוא רק באדר שני. אמנם בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' ט) כתב שאף מי שלא נהג להניח תפילין שלושים יום לפני בר המצוה, כאן ראוי שיחמיר על עצמו, ויניח תפילין כבר באדר הראשון. אציין רק שהשנה (תשס"ה) השאלה אינה למעשה, מפני שבני המצוה השנה נולדו בשנה מעוברת, וכבר הכריע המשנה ברורה (שם ס"ק מג) שהנולד באדר ראשון ייעשה בר מצוה באדר ראשון והנולד בשני יהיה בר מצוה בשני. ו. לעניין אבלות. אם המדובר בשנה ראשונה, בכל מקרה המניין הוא לפי חודשים, כלומר, הקדיש נאמר י"א חודש. שנת האבלות (על הורים) נמדדת לפי י"ב חודש. הנידון ההלכתי הוא לגבי יום הזיכרון. השו"ע (או"ח סי' תקסח ס"ז) פוסק שנוהגים באדר שני. הרמ"א כתב כדעת המהרי"ל שנוהגים אבלות באדר הראשון. הגר"א כתב לנהוג אבלות בשני הימים. בני אשכנז נוהגים בדרך כלל כדעת הרמ"א.