מדוע לא קבעו את פורים בתאריך אחד לכולם?

הראשונים האריכו בסוגיה זו ואנסה לתמצת דבריהם. הרמב"ן (מגילה ב,ב) כתב שבעצם עיקר הנס אז היה בארץ ישראל, שלדעתו בה כבר התרכזו רוב בני ישראל, ועיקר הנס היהבערים שלא היו מוגנות בחומה, והם עשו זכר לנס ביום י"ד, שבו נחו. אחרי שנים באו חכמי ישראל ואימצו את הזכר לנס שעשו היהודים, וקבעו יום מיוחד לבני הפרזים, כי הם התחילו במצוה ראשונים. הר"ן חולק על הרמב"ן בעובדה שבאותו זמן היו רק מעט יהודים בארץ, (ראה תשב"ץ ח"ג סי' רצז בישוב קושית הר"ן על הרמב"ן, שהסנהדרין היו בארץ, וזה נחשב שרוב העם היו בארץ). המאירי שם כתב שמשום חשיבות בני הכרכים קבעו שישמחו יומיים, וקבעו שישמחו עם עם ישראל ביום י"ד ובאופן מיוחד ביום ט"ו. בשם החתם סופר ראיתי בדרך דרוש, שקבעו שני ימים כי המצוה היא עד דלא ידע, ומי ששתוי אינו לומד תורה והעולם אינו יכול להתקיים רגע בלא תורה, לכן נקבעו שני ימים כדי שחלק מעם ישראל ילמד תורה בזמן שמחת החלק השני, וביום הבא יהיה להיפך. בספר מצוות ראיה (סי' תרפח ס"א) כתב שהחלוקה נעשתה להדגיש שחג זה אינו מן התורה והוא שונה מחגי התורה.