Halachic answer

אפשר להקל, אך אם אפשר ראוי לרכוש דוקא כשרים לפסח ביאור: המשנה במסכת פסחים (מב, א) מונה את תכשיטי הנשים בין המוצרים שמעורב בהם חמץ בפסח. א"כ כל תכשיטי הנשים שמעורב בהם חמץ אסור היה להשהותם בביתו בפסח וכן הורה המשנה ברורה (בשער הציון סי' תמב סקי"ב) שתכשיטים אלו הנם חמץ נוקשה שאסור להשהותם מדרבנן. יש שכתבו להתיר משום שטעם החמץ נפגם על ידי החומרים הכימיים שנוספו לתרכובת זו. וא"כ אין לאסור בנותן טעם לפגם אולם כבר פסח בו"ת שואל ומשיב ומהדו"ק ח"א סי' מא וסי' קמג) גבי טרפנטין שלא אכפת לנו בטעמו הפגום. משום שאם נהנה מדבר ע"י אכילה שייך לדון האם טעם האיסור שבו הוא פגום או לא. אבל כשנהנה מן האור שהוא נותן, אין קולא בכך שהטעם הוא פגום. והלא אין זה ממעט את האור ולכן האיסור בתוקפו. טעם נוסף להתיר הוא מנידון השואל ומשיב (מהדו"ג ח"כ סי' קמה) גבי בורית (סבון) שיש בו תערובת חמץ. שהיות שתרכובת זו היא מאפר ומים א"כ נספל הדבר מהיות ראוי לאכילת כלב, ואינו עובר משום בל יראה (והוא עפ"י הט"ז יו"ד סי' צה סקט"ו והרמ"ג משבצות שם. ש"ת חכם צב סי' ק"א ועוד). ועל סמך זה התיר בשו"ת עצי לבנון (סי' יז) להשתמש בי"ש שנפסל לשתיה ע"י רעל. שאף שניתן לפרק ממנו את הרעל מ"מ כעת לא ראוי הוא לאכילה וכן התיר בשות חזון נחום (או"ח סי' מו) שכיון שעכשיו פגום לכן אינו אור. אף שהכימאי יוכל להחזירו למצב שיהיה ראוי. ראיה לזה מצאתי בגמ' (פסחים מה, ב) האומרת שאם טח פניה בטיט בטלה אף שבשינוי מעשה כל דהו יוכל לחזור לתורת חמץ וכמבואר בתוס' שם ד"ה כיפת שאור) בכל זאת יש להתיר. מבואר א"כ שהאלכוהול המעורב בבשמים כבר נתבטל בשישים קודם הפסח, וכעת אינו ראוי לאכילה לכן אפשר להקל אבל להלכה קיימא לן כדעת החוות דעת (סי' קג) שנפסל מאכילה, היינו שגוף האיסור נפגם שאז הוי אינו ראוי אבל אם עירב בו דבר ובגללו אינו ראוי לאכילה. אינו נחשב פסול מאכילה. וזה העירוב שעירבו אלכוהול פסול ודבר מותר. שראוי להחמיר מפני שהחמץ עוד לא החמיץ ולכן נראית דעת החתם סופר בשו"ת או"ח סי' פט). וכן החמיר בשו"ת דברי מכליאל (סי' כ"ד מ"ד) וכן חששו לדעת הט"ז ויו"ד סוף סי' קי"ז) שסיכה הינה כשתיה לכל דבר ולא רק ליום כיפורים א"כ התמרוקים נחשבים לסיכוך שדומה לשתיה. שאסור להשתמש בחמץ נוקשה למטה זו לכן אם אפשר ראוי להזהר מלהשתמש בתכשירים אלו, רק אם יש להם הכשר וידוע שלא נתערב בהם חמץ. אך חמורה היתר לא הפסיד (ילקוט יוסף עי"ה עמ' שס).