בדיקה למי שלא בבית

המשנה ברורה (סי' תלו ס"ק לב) כתב שנחלקו הפוסקים בשאלה זו. דעת המקור חיים והחיי אדם שצריך לבדוק, מאחר ובשעת חיוב הבדיקה, כלומר אור לי"ד, נמצאים החדרים בבעלותו. בתשובת בניין עולם חולק וסובר שבעצם המכירה לנכרי מקיימים את מצות "תשביתו", מפני שהחמץ יושבת מבעלותו. כן כתבו גם החתם סופר והאשל אברהם. המשנה ברורה מציע למכור את החמץ ביום י"ג בניסן, ואז החמץ אינו בבעלותו בליל חיוב הבדיקה. למעשה, גם מי שמוכרים את החמץ ביום י"ד אינם בודקים. כמו שראינו בבעלים של מפעל גדול, שיש לו כמות גדולה של חמץ, בודאי שאינו מחויב לבדוק. כי תקנת הבדיקה היא לבדוק מקומות שרגילים להכניס אליהם חמץ, והוא סבור שעכשיו אין שם חמץ. אבל במקומות שבודאי יש בהם חמץ אינו מחויב לבדוק. אולי זו כוונת לשון הביטול שאומר המבטל את החמץ "ולא ידענא ליה", כלומר, חמץ שידוע עליו בודאי אין בו חיוב בדיקה, ורק בחמץ שלא ידוע עליו יש חיוב בדיקה, ולא מבטלים אותו בלילה. לכן, מקום שיש בו חמץ, אך נועלים אותו ולא ישהו בו כל ימי החג, לא צריכים לבדוק בו חמץ.