שאלות לפסח

1. מותר לעוטפם ולהשאירם במקרר, זהו אמנם חשש רחוק, אך עלול להיות בהם חמץ. 2. משחת שיניים ושפתון יש להחמיר להצריכם כשרות, איפור אינו צריך כשרות. 3. בשולחנות עץ רגיל יש חיוב, ראוי להקפיד גם בשולחנות פורמייקה. 4. . מקור הדברים בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' קעט) כתב שלא ייתכן שישבו שניהם לשולחן אחד, ומה שמותר לזה אסור לזה. לכן צריכה האישה ללכת אחר מנהג בית הבעל, שהרי אשתו כגופו. אם הבעל נפטר אך יש לה ילד ממנו, נשארת במנהג בעלה. אם לא נולד לה ילד ממנו, חוזרת למנהג בית אביה. בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קנח) הסביר שדין האישה הוא כדין מי שעובר לגור ממקום למקום, שאם כוונתו לגור שם לתמיד, מתבטלים מנהגיו הקודמים, והוא נוהג כמנהגי המקום החדש. אישה הנישאת, עברה לבית בעלה באופן קבע, ועליה לנהוג כמנהגיו. לכן אישה מבני אשכנז שנישאה לבן ספרד אוכלת עימו קטניות בפסח. יש פוסקים שהמליצו בכל זאת שתעשה התרת נדרים, אך מעיקר הדין אוכלת גם ללא התרה. אישה מבנות ספרד שנישאה לבן אשכנז מקבלת עליה את חומרת המנהג. אבל, מו"ר הגרש"ז אויערבך סבר שהסיבה לכך שהאישה נוהגת כמנהג בעלה אינה משום ששינתה את מקומה למקום שלו, אלא מפני שיש חיובי בעל ואישה זה לזה. לכן אינה צריכה התרת נדרים על המנהג שנהגה קודם נישואיה, מפני שכשהתחילה במנהג לא ידענו למי תינשא, לכן לא חלים עליה חיובי בית אביה, אלא עד שעה שנישאת וקובעת לעצמה מקום. מפני שסיבת החיוב היא חיוביהם, יכול הבעל למחול לאשתו שתמשיך במנהגיה הקודמים, כשמגיעים לבית אביה, כפי שיכולה היא להמשיך להתפלל בנוסח אליו הורגלה מבית אביה. 5. מעיקר הדין, גם חמץ גמור כלול במכירה, אך נהגו למכור רק חמץ שאינו גמור, או חמץ שאינו בעין, כלומר תערובת חמץ או חמץ נוקשה. אם יש הפסד מרובה אפשר למכור גם חמץ גמור.