שיעור קביעת סעודה

שיעור קביעת סעודה בכל המקרים דומה, כעיקר השאלה השנה היא לגבי מצה עשירה. על פיתה או לחמניה בודאי שמברכים המוציא על כל שהו, ואילו ברכת המזון אנו מברכים גם על כזית (כ 30 גרם). מצה עשירה היא לכאורה פת הבאה בכיסנין. השו"ע (סי' קסח ס"ז) פוסק שמברכים "המוציא" על פת הבאה בכיסנין רק אם קובעים עליה סעודה. ישנן כמה שיטות מה שיעור קביעת הסעודה, יש שכתבו שהוא שיעור שלש או ארבע ביצים (224 סמ"ק), ויש שפסקו שהוא השיעור שאנשים רגילים לאכול בסעודה. המגן אברהם חידש שאף אדם האוכל פת הבאה בכיסנין פחות משיעור קביעת סעודה, אך שיעורה ביחד עם שאר המאכלים בסעודה עולה לשיעור קביעות סעודה ומברך עליה "המוציא" וברכת המזון (ראה משנה ברורה ס"ק כד). לשיטת המגן-אברהם די לאכול כשיעור קביעת סעודה ביחד אם שאר המאכלים. אולם המהר"ח אור זרוע (סי' עא) כתב, שבת קובעת, דאפילו אכילת עראי חשיבא קבע למעשר. נראה דגם לענין פת הבא בכיסנין, כל אכילת שבת חשיבא קבע כמו למעשר. דהיינו אדם האוכל אכילת עראי מפירות בשבת, צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות, כי השבת נותנת לאכילה זו חשיבות והופכת אותה לאכילת קבע, אך חייבת בהפרשה. לדבריו, גם האוכל פת הבאה בכיסנין בשבת מברך עליה "המוציא" ובברכת המזון, שכן השבת מעניקה לאכילה זו חשיבות מיוחדת וקובעת אותה. בשערי תשובה הביא בשם שו"ת גינת ורדים (כלל ב סימן יא) שחלק על המהר"ח אור זרוע וכתב, אין חילוק בין שבת לחול. הסכים עמו בברכי יוסף, וכתב שכן עמא הדבר (שערי תשובה שם ס"ק ט). לכאורה, צריכים היינו לברך על מצה עשירה בערב פסח שחל להיות בשבת בהתאם לפסק במחלוקת זו: "המוציא" לדעת המהר"ח אור זרוע, "בורא מיני מזונות" לשיטת ה"גינת ורדים". בשו"ת אגרות משה כתב הגר"מ פיינשטיין שמברכים "המוציא" על מצה עשירה וכתב, ואף שאין הלכה כמותן שלא בקביעות סעודה , מכל מקום בקביעות סעודה כהא דסעודות שבת המחוייבות ודאי צריך לברך המוציא וג' ברכות, וכמפורש שכן ראוי לעשות (או"ח ח"א סי' קנה). עוד אפשר לומר, שהאחרונים משמע שהגדרת הפת תלויה במנהגו של עולם (שו"ע סי' קסח), ומסיבה זו ישנם ספרדים המברכים ברכת "המוציא" על מצה רק בפסח, שאז היא מחליפה את הלחם ולא בשאר ימות השנה, (לכן נראה היה שחייבים לברך "המוציא" גם על חלה מתוקה, כי מחשיבים אותה כחלה). לכן אפשר לומר שבערב פסח שחל בשבת, כאשר מנהג העולם הוא לאכול אותה כתחליף ללחם, יש לברך עליה "המוציא". (כך כתב בשו"ת לב חיים לרבי חיים פלאג'י ח"ב סי' פח). להלכה, במנהגי מהרי"ל (הל' שבת הגדול וערב פסח) כתב שיש לברך עליה "מזונות", כך כתב גם הגר"ע יוסף (שו"ת יחוה דעת ח"א סי' צא). מאידך, דעת הרדב"ז (ח"א סי' תפט) שבשבת זו מברכים עליה "המוציא", כך פסק גם בשו"ת אגרות משה שם, וכך נראית גם דעת המשנה ברורה (סי' תעא ס"ק כא, עיי"ש). והאגרות משה שם סיים שאף שסעודת שבת צריכים בפת שמברכים עליו המוציא וברכת המזון, אלא משום דכיוון שאוכל אותם לסעודות שבת המחוייבים בפת, אין לך קביעות גדולה מזה.