פתיחת קופת הצדקה בבית הכנסת

שנינו במדרש : משנגמרה מלאכת המשכן אמר להם: בואו ואעשה לפניכם חשבון... ולמה עשה עמהן חשבון והקדוש ברוך הוא מאמינו, שנאמר: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב, ז)?... אלא ששמע משה ישראל מדברים מאחריו, שנאמר: "והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם וניצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה" (שמות לג, ח). ומה היו אומרים? רבי יצחק אומר: לשבח היו אומרים: אשרי יולדתו של זה... רבי חמא אמר: לגנאי היו אומרים: ראה צוואר, ראה שוקיים, אוכל משל יהודים, ושותה משל יהודים, וכל מה שיש לו מן היהודים. וחברו משיבו: אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר?! כיוון ששמע משה כך, אמר להן: חייכם, משהמשכן נגמר אני נותן לכם חשבון, שנאמר: "אלה פקודי המשכן" (תנחומא ישן, ד). מדברי חז"ל למדנו על חומרא יתירה שהיו נוהגים העוסקים במלאכת הקודש וכך שנינו: אין התורם את הלשכה נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל... שמא יעשיר ויאמרו: מתרומת הלשכה העשיר. שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל" (משנה, שקלים ג, ב). עוד למדנו: בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים, ומעולם לא נמצאה פת נקייה ביד בניהם, שלא יאמרו: ממעשה לחם הפנים ניזונים, לקיים מה שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל". תנו רבנן: בית אבטינס היו בקיאין במעשה קטורת, ומעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהם. וכשהיו נושאין אישה ממקום אחר, מתנין עמה שלא תתבשם, שלא יאמרו: ממעשה הקטורת מתבשמין, לקיים מה שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל" (יומא לח,א). למרות היות משה רבינו נאמנו של הקדוש ברוך הוא, כפי שנאמר: "אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פֻּקד על פי משה, עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן" (שמות לח, כא). מרש"י למדנו שהביטוי "פקודי המשכן" בא להורות שני דברים: בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן, לכסף לזהב ולנחושת, ונמנו כל כליו. פקודי המשכן וכליו הוא עבודה המסורה ללוים. התורה מדגישה שהאחראי הוא משה רבנו, שמונה בידי הקב"ה. הוא נצטווה לגבות כסף וחומרים להקמת המשכן. איתו איתמר בן אהרן הכהן, "פקיד עליהם למסור לכל בית אב עבודה שעליו" (רש"י). חז"ל מתארים את משה ואומרים: "איש אמונות" - זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן... אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו, הוא קורא לאחרים ומחשב על ידם, שנאמר: אלה פקודי המשכן. אשר פָּקד משה אין כתיב כאן, אלא: "אשר פֻּקד על פי משה", על ידי משה, "ביד איתמר" (שמות רבה נא, א). מכאן למד השולחן ערוך (יור"ד סי' רנז), שגם גבאי הצדקה הנאמנים ביותר חייבים למסור דין וחשבון. יתירה מזו, מכך שביקש משה את איתמר איתו למדנו שאין ממנים לשררה על הציבור בממון פחות משניים, כמשה שכדי להסיר מעליו את החשד קרא לאחרים ונתן להם דין וחשבון. החתם סופר אומר שמשה לא היה חייב לתת חשבון לפי ההלכה, כי חז"ל אמרו שאין ממנים גזבר פחות משניים, חוץ ממי שקיבלוהו עליהם הציבור. אין ספק שהציבור קיבל את משה כנאמן עליו. אולם משה רבנו רצה בכל זאת להיות דוגמה לגזברים שיבואו אחריו, ולכן מינה גם את איתמר להיות גזבר כדי שיהיו שני גזברים. (ראה גם שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה, סימן קעא ושו"ת נודע ביהודה תניינא חו"מ סי' נ). השו"ע הכריע (יור"ד סי' רנו ס"ג) שהקופה אינה נגבית בפחות משנים... ואינה מתחלקת אלא בשלשה, לפי שהיא כדיני ממונות לעיין על כל עני ועני כמה ראוי ליתן לו ואף שנאמנים הם, כתב הרמ"א (שם): ומכל מקום כדי שיהיו נקיים מד' ומישראל, טוב להם ליתן חשבון. וכל זה בגבאים הכשרים. אבל מי שאינו כשר או שנתמנה באלמות וחזקה, צריך ליתן חשבון. והוא הדין בכל ממונים על הציבור. אגב, בעל הטורים הוכיח זאת כבר מציווי הקדוש ברוך הוא למשה שאמר: וייקחו לי תרומה, ולא אמר תיקח, שאין גובין צדקה בפחות משנים. אסייג זאת בהערה אחת, הבית יוסף שם כתב שבימינו אדם יכול לתרום גם לגבאי אחד, כי דין זה של צדקה בשנים נהג כשמשכנו אדם שלא נתן לצדקה, ולמשכון צריכים שנים, ולא בימינו כשאין ממשכנים על הצדקה. אבל אין דים זה נוגע לענייננו, כי הוא מדבר על חובת האדם לתת, ואילו שאלתך עסקה בזכות וחובת הגבאי לחלק את הצדקה. מנקודות אלו שהעליתי נראה להלכה שאכן הטיפול בהכנסות והוצאות הקופה הציבורית צריך להיות באחת משתי הדרכים, או בשקיפות מוחלטת, או במידת הצורך (כגון: למנוע הלבנת פנים) באחריות שנים. וכבר ניחמו חכמים את גבאי הציבור שחשים שהציבור אינו מעריך את עבודתם, אבל "הקדוש ברוך הוא ישלם זכרם, ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם ויסלח לכל עוונם וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם".