פניה אל ראשי הציונות הדתית

כשאנו רואים את יכולת האיפוק של כוחות הביטחון שלקחו חלק במשימה הנוראה, האיומה והבלתי אפשרית שהוטלה עליהם, את גבורת האמפתיה השקטה והכנועה. כשאנו רואים בטלוויזיה נערים ונערות במדים, שאין להם ולאידאלים של הציבור הדתי לאומי דבר וחצי דבר, כאלה שלפחות חלקם מבלים במועדונים בלילות שישי, שלא שומרים על צניעות, על כשרות, וכו', שגילו גבורת איפוק שקטה, שגילו סבילות ואמפתיה, שגילו אחריות תמימה ואהבה, גם אלה שפניהם היו חתומות. כשאנו רואים את הפירגון וההערכה הרבה כלפי המפונים, שהביעו ראשי כוחות הביטחון שהשתתפו בפינוי, גם כלפי כאלה שלא התפנו מיוזמתם. כשאנו רואים את האובייקטיביות בה מדברים ראשי כוחות הביטחון הללו, באופן שאינם נתפסים להדגיש את המקרים יוצאי הדופן בהם הופעלה אלימות כלפיהם, את האופן בו הם נחלצים להגן על שמם הטוב של המפונים, למרות שלפעמים הם היקשו עליהם את המשימה עד מאוד. אני מניח שאבן כבדה מונחת על ליבם של רבים מכוחות הביטחון, ובוודאי החיילים והחיילות הצעירים. אני מניח שלחלקם יש כעס, עלבון ותחושת השפלה כלפי אנשים שהעליבו אותם ופגעו בהם. אני מניח שרבים מהם חשים קרועים נפשית. על כל אלה, אני חושב שרבני ומנהיגי הציונות הדתית, ראשי מועצת יש"ע וראשי המאבק נגד ההתנתקות האחרים, צריכים כולם להתבטא בתקשורת ולפרגן לכוחות הביטחון, על האצילות שבה הם נהגו במשימה הנוראה והאיומה שהוטלה עליהם בפינוי. הכרת הטובה כלפי כוחות הביטחון תסגור מעגל של נתינה, הרגעה, אהבה, והכרת טובה מצד המפונים ותומכיהם, שחשוב מאוד לסגור אותו ולבטא אותו. אני חושב שהדבר יביא לקידוש שם שמיים גדול, ולהגברת האהבה, ריכוך הרגשות, ותחילת הפיוס. זאת למרות שאלה שאני מבקש שיפרגנו וירגיעו, מתנגדים באופן נחרץ למעשה שעשו כוחות הביטחון, מתנגדים מאלף ואחת סיבות, ובעוצמות קשות מאוד. אני מעריך מאוד את המפונים, הרבנים, המנהיגים וכל התומכים, על גבורת נחישות המאבק, וגם על גבורת האיפוק. באותה מידה אני מעריך את כוחות הביטחון. אני מעריך את כולם. תודה רבה וה' יחבק וירחם על עמו.