אישות ופרישות
בס``ד לכבוד הרב שלום. ברצוני לשאול בעניין אישות ופרישות, שכן יש לי תהיות בחיי היום יום, כיצד לקיים שני דברים אלו בחיי היום יום. בספר ``מסילת ישרים`` כותב הרמח``ל, שאף על פי שהביאה מותרת לאדם (אדם נשוי כמובן, ובזמן שהזוג מותרים) היתר גמור, אל לו להיות מצוי הרבה אצל אישתו, כלומר שלא להרבות בביאה. כמו כן, אנו מצווים ``קדושים תהיו...`` והמפרשים מסבירים - פרושים תהיו. מאידך, האדם מצווה לקיים יחסי אישות עם אשתו, מתוקף מצוות ``פרו-ורבו``, שהיא קיום העולם, וכן מתוקף מצוות עונה, ובשנתו הראשונה לנישואין, גם מטעם מצוות ``ושימח את אישתו אשר לקח...``. כחלק ממצוות עונה, אנו יודעים שעל הגבר לספק את אישתו, כאשר היא מתקשטת לכבודו, וכד`. השאלה שלי היא, כיצד יש לפעול בין שתי המידות הללו. כלומר, בין חיי אישות, ובין חיי פרישות. לכאורה אין סתירה בין השניים, אך בחיי יש סתירה. זאת מפני שאישתי רוצה את קיום יחסי האישות בתדירות גבוהה (לכל הפחות, יותר פעמים משאני רוצה). אני משתדל שלא להרבות בקיום היחסים, מפני שאינני רוצה להרבות בהנאותיי הגשמיים (כפי שראוי לו לאדם להתנהג, ע``פ מסילת ישרים, וכן ע``פ חז``ל). אני משתדל לספק את אישתי, אך עם זאת, היא רומזת שהיא רוצה עוד... אני רוצה לקיים אורח חיים של קדושה וטהרה, אך אני מרגיש שריבוי קיום היחסים, מרבה אצלי את היצריות ואת הגשמיות. מאידך, אני רוצה שאישתי תהיה שמחה ומרוצה, ואף על פי שהיא אינה דורשת את קיום היחסים במפורש, אני חש פעמים רבות (לרוב ע``פ מעשיה, ושפת גופה) שהיא רוצה לקיים יחסי אישות. אשמח אם הרב יוכל להדריך אותי, כיצד לנהוג, בין שתי המידות הללו. תודה מראש וכל טוב.