יום כיפור

1. חכמים תיקנו תפילה נוספת ביום הכיפורים, שהיא חותמת ונועלת את היום, ונקראת היא תפילת נעילה. היות שהיום הזה קדוש ומיוחד תיקנו חכמים שראוי להתפלל תפילה מיוחדת, בזמן ששערי רחמים עומדים להנעל, ומטרתה לעורר רחמים. בשעה זו ננעלו שערי ההיכל בבית המקדש, ואז חותם הקדוש ברוך הוא את גזר הדין, ולכן אומרים בה "חתמנו", בכל מקום בו אמרנו "כתבנו" בעשרת ימי תשובה. ראוי בשעה זו להתחזק ולקבל עלינו תשובה בלב שלם. 2. בתשובה לשאלה זו אפשר לכתוב ספרים, וסדר עבודתו של הכהן הגדול מתומצת במחזור ליום בכיפורים, באמירת סדר העבודה בתפילת מוסף. ביום זה היה הכהן הגדול עובד את כל העבודות (קרבן התמיד וכו'), נכנס לקדש הקדשים, חופן את הקטורת, מתפלל על עם ישראל, קורא בתורה, ובסיום היום היו זוכים לראות לשון אדומה של זהורית שמלבינה, כרמז לכפרת העוונות. הקשירה נעשתה בבית שני, שבו כיהנו כהנים גדולים שלא היו ראויים, שעבדו בקדש הקדשים לא כדין, ונתקיים בהם "והזר הקרב יומת". היו קושרים אותם בחבל, כדי שאם הכהן מת, ואסור לאחרים להיכנס לשם, יוכלו להוציאו במשיכת החבל. כהנים גדולים צדיקים היו יוצאים מעמצם וחוגגים יום טוב על שיצאו מבית קדש הקדשים בשלום, בלי פגע.