זמן אכילת הסימנים בראש השנה

ראוי לאוכלם אחרי תחילת הסעודה, כלומר אחרי נטילת ידיים ואכילת "כזית" מהחלה. הסבר הדבר: מנהג אכילת סימנים בראש השנה הוזכר כבר בגמ' (הוריות יב,א, כריתות ו,א) ובשולחן ערוך (סי' תקפג). הטור כתב שבאשכנז נהגו לאכול מדברים אלו בתחילת הסעודה, ואף המהרי"ל שכתב שאוכל דברים אלו לאחר הקידוש כוונתו לאחר המוציא, שהרי כתב שמברך על התפוח בורא פרי העץ משום שהוא מדברים הבאים לאחר הסעודה, ואם אוכלו קודם המוציא, אינו צריך לנמק נימוק זה. הראשונים נחלקו להלכה מה הדין במי שאכל פירות כשיעור ברכה אחרונה קודם סעודה, ואחר כך נטל ידיו לסעודה, האם חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה, או שזו ברכה שאינה צריכה, שהרי ברכת המזון פוטרת את כל המאכלים (סוגיה בפסחים קג,ב. דעת הרי"ף הרמב"ן הרשב"א והעיטור שמברך ברכה אחרונה, דעת תוס' מהר"ח אור זרוע והרא"ש היא שאינו מברך ברכה אחרונה. מכיוון שזו מחלוקת, למה לנו להיכנס לספק בליל ראש השנה, הרי באכילת הסימנים קל מאד להגיע לשיעור ברכה אחרונה. לכן נראה שעדיף לאכול סימנים אלו אחרי תחילת הסעודה, ואף שצריכים לברך עליהם את ברכתם ("עץ", "אדמה"), שהרי אינם חלק מהדברים המלפתים את הפת ופוטרים מברכה ראשונה, אבל ברכה אחרונה לא מברכים עליהם, אלא את ברכת המזון.