כניסת כהנים לקבר הרשב``י

נושא כניסת כהנים לקברי צדיקים ארוך ואציין חלק מן המקורות: א. בילקוט משלי (סי' תתקמד) כתוב שאליהו הנביא טיפל בקבורתו של רבי עקיבא, למרות שאליהו כהן, והסביר זאת אליהו שאין טומאה בתלמידי חכמים ולא בתלמידי תלמידיהם. למד מכאן הרמב"ן (יבמות סא,ב) להתיר לכהנים השתטחות על קברי צדיקים. אולם התוס' (בבא מציעא קיד) הביא את המדרש וכתב שכבודו של רבי עקיבא שונה, מפני שהוא היה מת מצוה, שהיו יראים לקברו מפני אימת מלכות, ואפילו כהן גדול נטמא למת מצוה. (כן כתב גם תוס' יבמות סא,א, כן כתב הרשב"א בתשובה כלל ל סי' א, כן דעת הריטב"א מגילה ג,ב, ומאירי ביבמות שם). האשכול (הל' טומאת כהנים עמ' קעה) כתב שאין ללמוד מן המדרשים, ולכן אין ללמוד מהמעשה של אליהו. התוס' בבבא מציעא שם סבר שאליהו היה מבני בניה של רחל, ולכן מותר היה לו להיטמא. ב. הזוהר (פרשת חיי שרה דף קכה,ב, ופרשת וישלח דף קסח,א) כתב שלא שורה רוח טומאה על מי שמתאמץ בתורה. בדברי יחזקאל בתשובה בסוף הספר ובפאת השולחן (סי' ב בבית ישראל אות כה) סוברים שטעות סופר היא זו. ג. בכתובות (קג,ב) במותו של רבי אמרו שבטלה קדושה, ובירושלמי (ברכות פ"ג ה"א) הביאו שאמר ר' ינאי שאין כהונה היום. רצו להוכיח מכאן שבמות צדיק אין איסורי כהונה. אך ההדגשה בירושלמי היא "היום", כלומר שכולם חייבים ללוותו ואולי אף להיטמא לו, אך לאחר מכן אסור לעלות על הקבר. (ראה תוס' כתובות שם בשם רבינו חיים כהן, ובית יוסף יורה דעה סי' שעד). ד. בבבא מציעא (פה,ב) למדנו שריש לקיש ציין מערות קבורה לרבנן. כתב רש"י, שלא יכשלו כהנים לעבור עליהם ולהאהיל, שלא תארע תקלה על ידי צדיקים. למד מכאן המהרש"ם (דעת תורה סי' תקסא ס"ד) שאף בצדיקים יש דיני טומאה. ה. בבא בתרא (נח,א) רבי בנאה היה מציין קברי צדיקים, ומבואר שם שציין גם את קברו של אברהם אבינו, שלא ייטמאו שם כהנים. (רשב"ם, ריטב"א ונימוקי יוסף שם, רי"ף בתשובה סי' שיג). הרמב"ן חלק והסביר שציין מפני שכבודם. והרמב"ן חולק על רוב הראיות שהובאו כאן. ראה ברמב"ן ביבמות שם ועל התורה (במדבר יט) שכתב שמי שמת מיתת נשיקה אינו מטמא, כי הטומאה באה מהמפגש עם מלאך המוות. כן כתב גם רבינו בחיי בספרו כד הקמח (סוף ערך אהבה). בשו"ת אבני נזר (יור"ד סי' תסט ס"ק ג) חידש שגם לשיטת הרמב"ן צריכים היו לציין מפני הטומאה. לא בגלל האבות הקדושים, אלא בגלל ראשו של עשו הטמון שם, וכן אדם הראשון וחוה לא מתו מיתת נשיקה, ואין לנו מקור שאינם מטמאים. ו. שו"ת מהרי"ל (סי' קנ) הוכיח שקברי צדיקים מטמאים מטמאי מת שעסקו בארונו של יוסף. ז. ברכות (כח,ב) רבן יוחנן בן זכאי מבקש לפנות כלים מהבית מפני הטומאה, שתהא אחרי מותו. החיד"א (פני דוד פרשת בשלח) כתב שמנהג ישראל שכהנים הולכים על קברי צדיקים ותורה הוא, גם בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ראש השנה סי' א אות י בהשמטה) הביא שהלכו על קברי צדיקים. רוב הפוסקים אוסרים זאת. אזכיר את פאת השולחן (סי' ב ס"ק יח) שכותב שיש למנוע המנהג שכהנים הולכים על קברי תנאים באומרם שאינם מטמאים, וכי התנאים גדולים מהאבות הקדושים שהם מטמאים. כן כתב בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדורא ג ח"ב סי' רלא), והוסיף שכהן העושה זאת אינו נחשב כהן. בסוף הספר דברי יחזקאל כתב שהרה"ק משינווא הלך לארץ ישראל כדי להזהיר את הכהנים ממכשול זה. בקיצור שולחן ערוך (הל' אבילות סי' רב סי"ד) כתב שטעות היא ביד הכהנים העושים זאת. וראה באלף המגן להמטה אפרים (סי' תקפא ס"ק יא) שסיכם לאסור. וכן ראה בפסקים וכתבים להגרי"א הרצוג (יור"ד ח"ה סי' קמו) שחיפש סנגוריא לכהנים לעמוד על הקבר, שכבר אין כמות לטמא בקבר, אך גם מסקנתו לאסור. ידוע לי שישנן משפחות כהונה שקבלה בידם מאבותיהם שאסור להטמא לכל מת, אך יכולים הם להיכנס לקבר הרשב"י. לא שמעתי מהם מקור לכך. הכהנים הרוצים להשתטח על קברי צדיקים יכולים לקיים את דברי האלף המגן שם שהביא מספרים שכהנים יעמדו מרחוק ויראו את מקום "קדושת גניזת הצדיקים" ויתפללו משם, וייחשב להם כאילו עמדו על הקבר ממש.