שינה בראש השנה

ברמ"א כתב שנוהגים שלא לישון בראש השנה, ומנהג נכון הוא. הביא המשנה ברורה (סי' תקפג ס"ק ט) שבירושלמי כתוב שמי שישן בראש השנה גם מזלו ישן, והאר"י הקדוש אמר שהכוונה היא בזמן התפילות, אבל אחרי התפילות כבר נתעורר המלאך על ידי התפילות והתקיעות. והב"ח כתב שהר"מ היה ישן בראש השנה. אבל יושב בטל כישן דמי. ואם ראשו כבד עליו יישן מעט, כדי לא לפגוע בהמשך היום. במטה אפשרים (אלף למטה סי' תקמח ס"ק א) כתב, ומה שכתב שהאר"י ז"ל היה ישן לאחר חצות, הלואי שהיה ביכולתינו לעשות כמעשהו בהקיץ, אחד מיני אלף, ממה שהוא ז"ל היה מתקן בשנתו. לכן כתב המטה אפרים שאחרי האכילה יתחזק ולך לבית המדרש וילמד עד תפילת מנחה, ואם ראשו כבד עליו ילמד דברים שאינם צריכים עיון עמוק, או יאמר תהלים. בפוסקים רבים כתבו להלכה כדברי המשנה ברורה שאפשר לישון אחר חצות היום, כדי להתחזק. יש שמפרשים את דברי הירושלמי אודות מי שישן בראש השנה, שהכוונה היא מי שישן בבקר, מעלות השחר, שאז הוא כבר זמן תפילה. לכן כתב בכף החיים (סי' תקפג ס"ק לט) בשם הבן איש חי שיקפיד להשכים בראש השנה ויעסוק בתורה ובתהלים עד זמן התפילה, אף אם עקב כך יצטרך לנוח אחר הצהרים. ביום השני הקלו פוסקים רבים שמותר לישון לכל הדעות.