מנהג כפרות

אכן מנהג ישראל הוא לשחוט תרנגול לכפרה. כתב על כך הרמ"א (סי' תרה) ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה, וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים, וכן נוהגים במדינות אלו ואין לשנות. בתשובה קודמת כתבתי כבר אודות מנהג זה, וארחיב מעט. בתשובת הגאונים (שערי תשובה סי' רצט) הוזכר מנהג זה, ושם כתוב גם סדר האמירה של "זה חליפתי" ושל פסוקי מזמור קז בתהילים והפסוק "ויחוננו". הלכות אלו הוזכרו בשו"ע בסדר ערב יום הכיפורים. אבל המרדכי (יומא סי' תשכג) כתב, ויש חכמים ובעלי בתים שגם בראש השנה עושים כן. בספר שער הכוונות כתב שנוהגים מנהג זה באשמורת הבוקר של ערב יום הכיפורים, אחר הסליחות, שהוא עת רצון. המשנה ברורה מזכיר שאם כן צריכים לזכור להאיר היטב את המקום, כדי שלא תהא תקלה של שחיטה שאינה כשרה. אגב, באלף המגן (סי' תרה אות ה) כתב שאין לשחוט קודם אור היום, כמו קורבן שלא נשחט בלילה. המנהג הוא לעשות כפרות במשך כל עשרת ימי תשובה, עד יום הכיפורים. המנהג הנפוץ הוא לקחת תרנגול. בתשובת הגאונים כתוב שיש מקומות שלוקחים אילים, כזכר לעקידת יצחק שנשחט תמורו איל. בתשבוה שם כתב רב ששנא גאון שעיף לקחת תרנגול הנקרא "גבר" לכפר על האנשים שנקראים בשם זה. בלבוש כתב שאם אין תרנגול יכול ליטול בעלי חיים אחרים, כדוגמת דג. (ראה מגן אברהם ומשנה ברורה לגבי כשרות על גבי המזבח). המנהג הוא להעדיף תרנגולים לבנים, אך הב"ח כתב שראוי לבטל הקפדה זו, מפני שמחירם מאמיר בימים אלו, ואין הצדקה להוציא סכום גדול לצורך זה.. הפרי מגדים העדיף לעשות כפרות על מעות, מחשש שהשחיטה אינה כשרה. (רש"י במסכת שבת פא,ב, מזכיר עשיית כפרות בעציץ!). הראשונים כתבו שאת התרנגול נותנים לעניים, כדי שתהא כפרה על נפשותינו. אך המהרי"ל כתב שיותר מכובד לפדותו ולתת את הכסף לעניים, שלא ירגישו פחיתות וזילזול, ששולחים אליהם את העבירות. יש שכתבו לתת את בני המעיים של התרנגול לעופות. הב"ח כתב בשם התשב"ץ שהסיבה היא כדי לרחם על העופות, כמו שכתבו "ורחמיו על כל מעשיו". יש אומרים שזה כדי לא להינות מן הגזל. העיקר שצריך האדם לזכור הוא שמנהגים אלו הם תזכורת ומטרתם לעורר את לב האדם. מי שעושה זאת וחושב שבכך יצא ידי חובה, טועה. רחמנא ליבא בעי. רוצה ה' בתשובת עמו, ומנהגי ישראל הקדושים מעוררים את הלבבות, אך לא באו במקום תשובה ומעשים טובים.