תשליך בשבת ותקיעות בשבת

1. החיד"א בברכי יוסף (סוף סי' תקפג) כותב שלא לעשות תשליך בשבת, אבל בהוספותיו שם, בספר מחזיק ברכה כתב ששמע שרבי יוסף אירגאז היה אומרו אף בשבת, אבל לדעת החיד"א אין לאומרו בשבת, וכן הוא על פי האר"י והרמ"ז (כך סיכם החיד"א בספרו שו"ת יוסף אומץ סי' יח). השערי תשובה על השו"ע שם הביא את דברי החיד"א בשם ר"י אירגאז, ולא הזכיר את דבריו בשו"ת, גם הבן איש חי (פרשת ניצבים אות יב ובשו"ת תורה לשמה סי' קמה) כתב לאומרו בשבת, וכן הכף החיים (שם אות לג). הרי לנו עדות מגדולי המקובלים שאמרו תשליך בשבת, מאידך עדות החיד"א שאין לאומרו בשבת. מעבר לעיקר דין תשליך, יש גם חשש שמא יוציאו את נוסח התשליך מחוץ לעירוב. (ראה מהרי"ל הל' ראש השנה סעיף ט, ובשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' מב). השדי חמד כתב לחלק בין מקום שבו אין חשש שיטלטלו מחוץ לעירוב (כמו בירושלים, כן משמע גם בכף החיים שם אות לא), למקום שעלולים לטלטל מחוץ לעיר את הסידור, ואז יש להחמיר. כך שיש נוהגים לאומרו בשבת, רוב הארץ דוחים ליום שני של ראש השנה. 2. לדעת התלמוד ירושלמי התורה אסרה לתקוע בשופר בראש השנה, וחילקה בין ראש השנה שחל בחול, ואז היום הוא "יום תרועה", לראש השנה שחל בשבת, ואז היום הוא יום "זכרון תרועה", כלומר זכר לתקיעה. לדעת התלמוד בבלי אכן זו גזירה שמא יטלטלו שופר במקום שאין בו עירוב. ההבדל בין סידור לשופר הוא שגם אם אין סידור אפשר לשמוע מהחזן, ונדיר שלחזן אין סידור בבית הכנסת. ובשופר יש חשש שהחזן עצמו לא יידע לתקוע ויחפש מי שילמדנו. גם במקום שיש עירוב גזרו חכמים לא לתקוע, כדי שלא ייגרם חילול שבת, אפילו לא במקום אחד בעולם.