מה זה ``אכילה``?

בשאלתך עסקו רבים, אציין מקורות בקצרה. המנחת חינוך (מצוה שיג) והחתם סופר (או"ח סי' קכז) נקטו שאע"פ שבכל איסורי תורה נפסקה הלכה כר' יוחנן שחייב כשמגיע האוכל לגרונו, מפני שגרונו נהנה מהאוכל, אבל ביום כיפורים נתחדשה הלכה שחייב גם בהנאת מעיו, כי החיוב הוא להרגיש עינוי, וצריך להרגיש אותו גם במעיו, ולכן לא יועיל אם ירצו לתת עירוי לאדם ביום כיפור ובכך הוא יוכל לצום, שהרי אז מעיו נהנים מהאוכל. כך שלמושג אכילה יש משמעות של הנאה בגרונו והנאה במעיו, דהיינו הרגשת שובע. אין הבדל בכך בין מי שיש לו חוש טעם למי שאין לו. ואין ספק שגם מי שאינו רואה את האוכל מרגיש בחוש טעם מה אוכל טעים, וגם מעיו נהנים מהאכילה. מאידך, אין ספק שאם רק מעיו נהנים מהאכילה, דהיינו שהוא ניזון על ידי אינפוזיה, בודאי שיש בכך קולא גדולה, שאז אין הנאת גרונו, אבל מי שמותר לו לאכול לא צריך את הולא הזו, ומי שאסור לו לאכול אסור לו להרגיש את הרגשת השובע הזו. ראה עוד שו"ת דובב מישרים ח"ג סי' פח, שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' קא אות ג, ושו"ת יחל ישראל לאבי מורי שליט"א ח"ב סי' עא.