בגדים ובהם כתמי דם מפצועי והרוגי הפיגוע בי-ם מה דינם

לצערינו שאלה כואבת זו אקטואלית. מי יתן ולא ייאלצו לעסוק בה. להלכה, כתב החכמת אדם (כלל קנז סעיף י), ישראל שנפל מאליו ומת, אם יש פצעים בגופו ויצא ממנו דם, וא"כ יש לחוש שמא נבלע דם הנפש בבגדיו ובמנעליו, ולכן אין מטהרים אותו, וקוברים אותו בבגדיו ובמנעליו וכו', וכן כל דמו שיצא ממנו במקום קרוב לו, וקוברים אותו העפר שנבלע בו הדם. ומ"מ נראה לי דווקא בגדים שהוא מלובש בו קוברים, אבל אם ניתז מן הדם על שאר הבגדים שאינו מלובש בהם, וכן אם הניחוהו על כרים וכסתות ועדיין הדם יוצא אינם צריכים קבורה, אלא יכבסם היטב, עד שלא ישאר בהם רושם דם, והמים ישפכו אל קברו. בספר גשר החיים (ח"א פרק יא סעיף ה-ז) כתב, והנראה שכל זה בדם היוצא ונבלע בבגדים, שיש לחוש לשיעור רביעית דם במקום אחד וכו', אבל דם המטפטף מהרוג או מיולדת וכו' אינו צריך לאסוף הדם לקברו וכו'. הגרש"ז אויערבך זצ"ל העיר על הגשר החיים, אם יצא דם בשעת מיתה לא ידעתי למה לא נחשוש דשמא זה דם הנפש. בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סי' ע) ראיתי שכתב שבמת בחדר הניתוחים, אם הרופאים מעידים בנאמנות שלא מת מחמת שטף הדם, אין לחוש לאותם דמים שנזלו על הבגדים. אך גם עליו תמה הגרש"ז, הרי כיוון שקבעו חז"ל שדם הנפש הוא גורם המוות, מדוע לא נחשוש שהנשמה יצאה מיציאת הדם, ויהיה חיוב קבורה. לכן, אם המדובר הוא בדם פצועים, אין לחשוש שמא מתו, כי גם אם כן, דם הנפש יצא אחר כך, בבית החולים. אם המדובר הוא בדם מהמת, חייב הבגד קבורה עם הדם. לכן, אם אכן מת הנפגע, צריכים לחשוש שמא הדם שיצא הוא דם הנפש וצריכים לקבור את הבגד. אם לא מת הנפגע במקום לא צריכים לקבור את הבגד. בתפילה שיהא זה לימוד לשם לימוד בלבד.