בירור במשנה ברורה בנושא שבת

לא אסכם את הכל, אכתוב לך נקודות שיוצאות מהסימן. אסרו חכמים להשכיר עסק לנכרי, אף באופן שאין בו משום שליחות, משום מראית העין, שיאמרו שהנכרי עובד בשבת בשבילו. אבל בעסק שרוב העולם להשכירו מותר, בתנאים מסוימים. עבר והשכיר דבר שאסור להכיר, רווח השבת אסור לו ולאחרים. אם עסק מושכר לנכרי, כל הרווח שלו, והוא משלם שכריות קצובה על העסק, מותר הדבר מדינא, ורק במרחץ ותנור אסרו חז"ל גזירה שמא יאמרו שהנכרי שכיר אצלו. אם השכירות היא של אריסות, כלומר, חולקים את הרווח למחצה, לשליש ולרביע, מותר מדינא חוץ ממרחץ ותנור, ובאופן שמסכם איתו שבעד יום שאתה תעשה תקבל כך וכך, ואז אפשר לחשב שאת שכר השבת לא יקבל הישראל. אם רק הישראל נהנה מהעסק, והנכרי עובד עבורו אסור. אם שכר נכרי לשנה לעשות לו משהו, ואין הנאת הנכרי מעבודה בשבת דווקא, השו"ע מתיר, כדעת הרמב"ם. אם שכרו לעשות משהו לזמן קצוב, והישראל קבע איתו זמן, והנכרי חייב להספיק בתוך הזמן, ולא יספיק גם אם יעבוד בשבת, או אם הישראל יכעס אם הנכרי מתבטל בשבת כי יש לו עוד דברים לתת לו לעשות, אסר המשנה ברורה, כדעת המגן אברהם. אם הנאת הנכרי והישראל שווה, התיר התוספת שבת. אם משלם לו מפורש על כל יום עבודה, יש לאסור. אם נתן לו עבודה מערב שבת שיש לו שהות לעשותה לפני או אחרי שבת ואין לישראל הנאה מעבודת הנכרי בשבת דווקא, מותר.