צ.ה.ל. והשבת

גיוס לצ.ה.ל. וציות לפקודות, מחברים רבים ואף מן העתונות, ידוע היטב שצ.ה.ל. אינו מקפיד להמנע מלתת פקודות לחילול שבת. היינו, פקודות שונות ניתנות לחלל שבת בטענה שמדובר בחילול שבת. לעיתים המפקדים מלווים דבריהם בטענה שמדובר בסיכון בטחוני המתיר זאת ולעיתם הם גם מסרבים לומר זאת אלא נותנים פקודה מבלי להכחיש או לאשר טעמיה בטענה ש``אינם יודעים`` טעמי נתינת הפקודה להם מן הדרגים היותר גבוהים או, אף אינם מגיבים לשאלות ההבהרה בענין. אין בצ.ה.ל. מנגנון מסודר הבנוי על אנשים יראי שמים הזכאים על פי החוק או הפקודות הרשמיות, לבדוק האם פקודות לחלל שבת אכן כך הן היו, ובוודאי שאין להם מנגנון ענישה שיבטיח את האינטרס הדתי למניעת הישנות. הצבא מפורשות גם לא מוכן להסכים למנגנון כזה. פקודות הניתנות לחלל שבת במיוחד על ידי הדרגים הגבוהים, לפי הנראה, אינן כרוכות בענשים לנותניהן. לאחרונה פרצה לתקשורת פרשה המונית כזאת - חוות גלעד. מנהיגות הצבא מוכנה במקרים כאלו לשלם מס שפתיים אך אינה עונשת את האחראים. ייתכן אף להיפך שבנתינת פקודות כאלו הרי נותנן מבטיח שדמותו לא תצטייר כשייך לחברה ה``חשוכה`` של הדתיים. והרי הפקוד הגבוה האפקטיבי בצבא ``טהור`` מיהודים חובשי כיפות ``חשוכים``. בנסיבות אלו בעצם אין למפקדים בצבא נאמנות שהם יזהרו ממתן פקודות כאלו לעיתים מזומנות כשיהיו לחוצים מסיבות שונות ולאו דווקא בטחוניות. בדיני כשרות ידוע המושג של ``מירתת`` המכשיר מטבח מושגח, היינו הסיבה שאנו מחזיקים מטבח מושגח לכשר משום שאם הטבח ייתפס הוא יפוטר ולכן יפסיד אם לא יציית להוראות הכשרות הניתנות לו. אך כאן אין ביסוד הדברים השגחה וגם ספק אם יש כאן דין מירתת, ייתכן ולהיפך. השאלות בנסיבות אלו הינן: א. האם ראוי להתחמק מלהתגייס לצבא הן לסדיר והן למילואים כדי לא להיות מוכשל בחילולי שבת, ? ב. האם ראוי לציית לפקודה הניתנת לחלל שבת.? ג. האם ראוי להתחמק מפקודה כזאת כל זמן שלא יוכח לכאורה שהיא אכן מוצדקת? ד. האם ראוי לבצע את המלאכות המצוות בשינוי, מה שמקטין את חילול השבת אבל גם את התועלת.?