סעודה שלישית

כתב הרא"ש בתשובה (כלל כב סי' ו), מי שהתחיל לאכול סעודה שלישית בשבת סמוך לחשיכה, וחשכה לו, נראה שאין לו להזכיר מעין המאורע של שבת בברכת המזון במוצאי שבת, אף על פי שעיקר הסעודה הייתה בשבת, וכדין מי שלא התפלל מנחה בשבת, דקיימא לן (ברכות כו,ב) שמתפלל במוצאי שבת שתי תפילות של חול, ומשום שאין להזכיר של שבת בחול, אף שנתחייב בתפילה זו בשבת. והכי אמרינן בפסחים (קב,ב) גבי בני חבורה שהיו מסובים בסעודה בערב שבת וקדש עליהם היום, גמרו סעודתם, כוס ראשון אומרים עליו ברכת המזון, שני אומרים עליו קידוש היום, ותני עלה בתוספתא (ברכות פ"ה ה"ד), ומזכיר של שבת בברכת המזון. נמצא שאף על פי שסעודת חול הייתה, כיוון שמברך בשבת צריך להזכיר של שבת, וכן כאן אף על פי שסעודת חול הייתה, כיוון שמברך בחול לא יזכיר של שבת, עכ"ל. כן פסק בנו הטור (או"ח סי' תרצה) לעניין סעודת פורים. הבית יוסף (או"ח סי' קפח) כתב שנחלקו הפוסקים בשאלה האם מוסיפים מעין המאורע לפי התחלת הסעודה או לפי הזמן בו נמצאים. להלכה כתב (שו"ע סי' קפח ס"י), היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון, דאזלינן בתר התחלת הסעודה, והוא הדין לראש חודש ופורים וחנוכה. תמה עליו המגן אברהם, הרי בהלכות שבת (סי' רעא ס"ו) פסק שאם התחיל סעודה בערב שבת, וסיים אותה בשבת, צריך להזכיר של שבת בברכת המזון, משמע שהקובע הוא זמן הברכה, ולא זמן תחילת הסעודה. כתב המגן אברהם ליישב שאכן מספק יש להזכיר, ואם לא הזכיר אין חיוב. בשו"ת רבינו חיים כהן (סי' ג) כתב שדעת המחבר היא ששעת תחילת הסעודה היא הקובעת, אבל שבת חשובה כל כך, שברגע שנכנסת שבת יש להזכירה, אף אם התחלת הסעודה הייתה בחול. אלא שלדבריהם יש לדון מה מוסיפים בברכת המזון בשבת שהיא ערב ראש חודש, כשנתארכה הסעודה עד הלילה. לדעת המגן אברהם לא יזכיר גם "רצה" וגם "יעלה ויבוא", מפני שהם סותרים זה את זה, ולכן יזכיר איזה מהם שירצה. לדעת הר"ח כהן ששבת חשובה, יזכיר את "רצה" בלבד. המשנה ברורה (סי' קפח ס"ק לג) כתב שאף אם חל ראש חודש במוצאי שבת יזכיר בברכת המזון של שבת בלבד ולא של ראש חודש, הוסיף המשנה ברורה, ודוקא כשגמר סעודתו מבעוד יום, אבל אם אכל פת גם בלילה ויש עליו חיוב להזכיר גם של ראש חודש, ושניהם אי אפשר להזכיר דהוי תרתי דסתרי, דהיאך יאמר "ביום השבת הזה", ואחר כך יאמר "ביום ראש החודש הזה", דהא ראש חודש הוא ביום א', א"כ מוטב להזכיר של ראש חודש, דזה יש חיוב לכו"ע, מה שאין כן בהזכרת שבת יש פלוגתא בזה בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך במוצאי שבת, ואף דאנן פסקינן כאן בשו"ע דאזלינן בתר מעיקרא וחייב להזכיר של שבת במוצאי שבת, מ"מ כאן שהוא מקום הדחק מוטב שידחה הזכרת שבת מפני הזכרת ראש חודש דהוא חיוב לכו"ע וכו'. ויש אומרים דאם חל יום טוב או ראש חודש במוצאי שבת, יזכיר "רצה" וגם "יעלה ויבוא", דאזלינן בתר התחלת הסעודה, וגם בתר שעה שהוא מברך בו, ולא קפדינן במה שנראה כסותרים אהדדי, דב"רצה" נתחייב משעה שהתחיל הסעודה ביום, ואחר כך כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יום טוב או של ראש חודש נתווסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע שהוא מברך בו. מבואר בדברי המשנה ברורה, שאף אם מברך אחרי צאת השבת יזכיר "רצה" בלבד. אבל אם אכל כזית פת גם בלילה דעת השו"ע שיאמר "רצה", וכן כתב הב"ח. המשנה ברורה מכריע שיזכיר רק של ראש חודש. (ראה בבן איש חי פרשת חוקת אות כב). יש פוסקים שכתבו לאסור לאכול פת לאחר שקיעת החמה, ואז לדעת כולם מזכיר "רצה" בלבד. מו"ר הגרש"ז אויערבך זצ"ל סבר כן, ומדבריו למדתי שההקפדה היא על אכילת פת בשיעור כזית בלבד, אבל אפשר להקל לאכול שאר מאכלים, או פת בשיעור פחות מכזית. עוד יש לציין שמדברי המשנה ברורה משמע שעיקר ההקפדה היא על זמן צאת הכוכבים, דהיינו אם מברך ברכת המזון קודם צאת הכוכבים מזכיר "רצה" בלבד.