פתיחת מסחר בשבת ע``י גוי

ראשית אציין שהיו רבנים שכתבו שכל ההיתרים כאן הם לא לכתחילה, אך היו שהתירו אף לכתחילה, וזו דרך המסחר היום (ראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סי' צ). בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' כג) כתב שבשותפות גלויה שכולם יודעים שלגוי יש חלק בעסק מותר הדבר, ואין חשש. בשותפות סמויה, שהגויה הוא בעל העסק ואילו הישראל משקיע בנכס, שוב יש להקל. בעסק שנקרא על שם הישראל, והנכרי משקיע איתו יש לאסור משום מראית העין, ראה שם בדבריו. ברור הוא שבצדדים המותרים אין כאן הערמה, אלא זהו הדין לכתחילה. כמובן שיש לקחת בחשבון גם את עניין שמירת השבת בפרהסיה, וכאן יש להבדיל בין מקום שישראל דרים בו למקום שאין בו ישראלים, ואין שם ישראל על העסק. מי שבוחר להשתתף עם הנכרי יתנה שבשבת יעבוד הנכרי בעסק ויקבל את כל הרווחים של שבת, והישראל יעבוד יום אחר כנגדו בימי החול ויקבל את כל הרווחים של אותו יום. בין אם הרווח של יום החול יהיה קטן יותר מהרווח של יום השבת בין אם להיפך, ואז הם אינם שותפים כלל ביום השבת וביום החול, וכן ביום טוב וביום חול כנגדו, וזו הדרך הטובה ביותר. תנאי זה צריך להיות רשום וחתום בחוזה השותפות שלהם. אם בשעת חלוקת הרווחים מתרצה הנכרי לחלוק את הרווחים בשווה, מותר לחלוק בשווה. (משנה ברורה סי' רמה ס"ק ו). אם בשעת החלוקה עושים חשבון ורואים שבשבת הרוויח הנכרי יותר, ורוצים להשוות את החלוקה על ידי חישוב יום נוסף לטובת הישראל, מביא המשנה ברורה שם (ס"ק ה) שהמגן אברהם החמיר בכך, ואף שנשאר בצ"ע משום כבוד שבת יש להזהר. אפשרות נוספת, בשעת השותפות יתנה הישראל שלא אכפת לו אם הנכרי יעבוד ביום שבת או לא, ורק אם ירצה יעבוד בשבת, ובימות החול הם מחלקים את השותפות ביניהם, מותרים אחר כך לחלק את הרווחים שוה בשוה, אף את רווחי השבת שבה פתח הנכרי, אך לא לחלק לפי ימים, כי אז יש כאן שכר שבת בנפרד. (ראה שם ברמ"א ס"א ובמשנה ברורה ס"ק י).