בישול מים

ברבינו יונה (מובא בבת יוסף סי' שיח) כתב, ומכשלה גדולה תחת יד קצת העם שטומנים קומקום של מים חמים ליתן לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק, ופעמים שהאחד אין יד סולדת בו והאחר יד סולדת בו ומתבשל זה בזה ונמצאו מבשלים בשבת. ואפילו אם שניהם יד סולדת בהם, איכא מאן דאמר בירושלמי עירוי אינה ככלי ראשון וכשמערים מים לאלתר שיצאו מן הכלי אף על פי שהם רותחים פסק כוח רתיחתם מלבשל כדין כלי שני שאינו מבשל, ומתבשלים בתוך כלי ראשון, ומים מבושלים אם פסקה רתיחתם יש בהם משום בישול. מדבריו למדתי שמים מבושלים שפסקה רתיחתם יש בהם בישול, אע"פ שהיד סולדת בהם, ומכאן נראה שבישול וחימום, כי ישנה מציאות של יד סולדת בו ויש מציאות של רתיחה. ברבינו ירוחם (הל' שבת) הביא בשם רבינו יונה וכתב, וכל דבר שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו על גבי כירה ומצטמק הוי מבשל גמור. מדבריו למדתי שבתבשיל שמצטמק ולא יפה לו, בלח, אין בישול אחר בישול. ברמ"א (סי' שיח ס"ד) הביא את דעת רבינו ירורחם, וגם השו"ע הזיכר אותה בסעיף ח. הט"ז שם מסביר שאכן מדאוריתא אין בישול בדבר שנתבשל כל צורכו והוא חם, גם אם מצטמק ויפה לו, אבל אם הוא נצטנן יש חשיבות בעצם החימום. (ראה גם בביאור הלכה שם ד"ה אם נצטנן. בדברי הרמ"א עיין בפרי מגדים שם אשל אברהם ס"ק לט ובשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' עד).