גרמא בשבת

שאלתך היא סוגיית הגמרא בבא בתרא כו, לדעת רש"י שם אכן סבר מרימר שגם בנזיקין וגם בשבת נחשב מעשה בעזרת הרוח ככוחו של העושה וחייב בשניהם, ורבינא פוטר בנזיקין. התוס' חילק בין נזיקין לשבת, שבנזיקין מחייבים את מי שכתוצאה מהמעשה הגמור שלו נעשה הנזק, ואם אין זה מהמעשה הישיר שלו, אין חיוב, כי זה גרמא. אבל בשבת, כיוון שמלאכת מחשבת אסרה תורה, ומחשבת האדם שמלווה את המעשה מצטרפת לעשותו חייב משום זורה, כי החשיבות בשבת היא התוצאה, אם האדם עשה את הפעולות הנדרשות להגיע לתוצאה. היד רמ"ה בבבא בתרא שם ביאר את ההבדל וכתב אמנם השימוש ברוח על ידי האדם עדיין נחשב שהאדם עשה את המעשה, אבל בתנאי שלאחר המעשה אי אפשר להחזיר את המצב לקדמותו. בשבת, התורה אסרה את עצם המלאכה, וברגע נעשתה המלאכה כבר נעשה האיסור ואי אפשר לתקן. אבל בנזיקין, כשהרוח מלבה את האש עוד לא היה הנזק בפועל, ואפשר עדיין לעצור, אם הנזק בכל זאת ייעשה נחשב הדבר כגרמא, ואמנם בסוגיא בבבא בתרא יצא כבר הגץ ואי אפשר לעוצרו, וחייב. המנחת חינוך אכן למד שזורה הוא חידוש מיוחד שמחוייב למרות שהמעשה נעשה באמצעות הרוח, ולמד משם גם הלכה למעשה בזורה ביד או בכלי, אך לשיטת הראשונים שכתבתי לא צריכים להגיע לחידושו.