פלטה בשבת

על השאלה עניתי בעבר, ואציין את עיקר הסוגיה בשו"ת יחווה דעת ח"ב סי' מה התיר הנחה לכתחילה של קדירת תבשיל יבש המבושל כל צרכו ישירות על המשטח של פלטה, בשבת עצמה משני טעמים עיקריים: 1. משטח הפלטה נחשב כקדירה ריקנית המונחת על גופי החימום של הפלטה, ויש להתיר להניח עליה על פי שיטת המגן אברהם שחילק בין לח ליבש, וכיוון שכאן המדובר בתבשיל יבש יש להתירו לכתחילה אף על גבי קדירה ריקנית, שהיא משטח הפלטה, לדעתו. וז"ל שם: "ולכאורה הוא הדין שמותר להניח התבשיל שנתבשל כל צרכו, והוא יבש, על הפלאטה החשמלית, מפני שיש הפסק בין האש לקדרת התבשיל, וכאילו הוא נותנה על קדרת החמין. אלא שלפי זה יש להקשות שהרי מרן השלחן ערוך עצמו התיר להניח בשבת תבשיל שנתבשל כל צרכו על גבי קדרת חמין או על גבי מיחם. וכבר עמד בזה בספר תוספת שבת שלכאורה דברי השולחן ערוך סותרים זה את זה. ותירץ, שבקדרה ריקנית אסור מפני שנראה כדרך בישול לכתחילה, אבל על גבי קדרה מלאה מותר שאינו נראה כמבשל. וכן כתב הפרי מגדים.. והסכים לזה במשנה ברורה בביאור הלכה בד"ה ויזהר... ולפי זה המניח על גבי פלאטה חשמלית, דומה למניח על גבי קדרה ריקנית, שיש לאסור. אולם המגן אברהם (סימן שיח ס"ק כו), מחלק בזה בין תבשיל לח רותח שאסור להניחו בשבת גם על גבי קדרה של חמין, משום שיש לגזור שמא יניחנו צונן, ויש בישול אחר בישול בלח, אבל תבשיל יבש אפילו צונן מותר להניחו בשבת על גבי קדרה (אפילו ריקנית), שאין בישול אחר בישול ביבש". 2. עוד כתב להתיר מטעם שאין דרך לבשל על הפלטה, שהרי לא נועדה אלא לחמם עליה את המאכלים, ואין בה מחזי כמבשל. וז"ל שם: "ובאתי לידי הכרה שבזה יש להקל, משום שהפלטה החשמלית מלכתחילה נעשית לשם שימוש בשבת, ונקראת פלטה של שבת, ואם כן הרי יש בה סימן לכל אדם שהיום שבת, ולא יבוא להשתמש בה באיסור, כגון להחזיר עליה תבשיל שלא נתבשל כל צרכו, או תבשיל לח צונן, וכיוצא בזה, ומכיוון שאין האש נראית לעין ואין כאן חשש חיתוי, לפיכך נהגו להתיר, ואדרבה הפלטה עדיפא מכיסוי של פח שעל הכירה, ששם עלול להסיר הפח מעל הכירה שלא מדעת, מה שאין כן בפלטה שאי אפשר בשום פנים להוציא הכיסוי מעל חוטי החשמל, ומכיוון שעשויה לשם כך, אין לך סימן והיכר גדול מזה לזכור את יום השבת". אמנם, נראה להעיר על דבריו בשתי הנקודות שהוזכרו כאן: 1. קשה לראות את משטח הפלטה כקדירה ריקנית, כיוון שזהו המשטח הטבעי המיועד להניח עליו קדירות, ואין שום אפשרות להניח על גופי החימום עצמם, יש לראות את ההנחה על המשטח כמניח על האש עצמה. עוד קשה לסמוך על תירוצו של המגן אברהם, שהרי ראינו שמרבית הפוסקים הסכימו לפרי מגדים. 2. אמנם נכון שהפלטה היא מיוחדת לשבת והכל יודעים שלחימום מאכלים היא מיועדת, מכל מקום נראה לי שבזה גופא נחלקו הרשב"א והר"ן. שהר"ן צידד להתיר להניח פאנדי"ש על גבי האש כיוון שאין דרך לבשלו שם, אבל הרשב"א החמיר שלא להניחו ישירות על הכירה אע"פ שאין דרכו בכך, והתירו רק על פי קדירת חמין. ואע"פ שאפשר לדחות, שפלטה עדיפה מפני שאין דרך לבשל עליה כלל, ורק מחממים עליה ואינה דומה לפאנדיש שהחמיר הרשב"א על גבי כירה אף שאין דרכו בכך, משום שהכירה עצמה נועדה לבישול. מכל מקום נראה לי שכיוון שאף הפלטה משמשת לעיתים לבישול כגון צ'ולנט וכיו"ב שמתבשלים במהלך השבת על הפלטה, אין להתיר להניח ישירות על הפלטה. אמנם בשו"ת אגרות משה (ח"ד סי' עד) התיר לתת ישירות על הפלטה בשבת, אך אינה דומה הפלטה שהוא דיבר עליה לפלטה שלנו. הפלטה האמריקאית (HOT PLATE) נועדה לחימום בלבד ואינה מסוגלת לבשל כי חומה נמוך יחסית, אבל הפלטות שלנו חומם גבוה, ומסוגלות לבשל ונוהגים לבשל עליהן את הצ'ולנט. לפיכך, נראה שאין להתיר הנחה ישירות על הפלטה, ויש להניח רק על גבי קדירת אוכל הנמצאת שם. ואם יש להתיר להניח על קדירה ריקנית שעל הפלטה, לכאורה לפי הפרי מגדים אין להתיר, אבל יש מקום להקל בזה מכמה טעמים: 1. בשו"ת מהר"ם שיק (חלק או"ח סימן קיז) כתב לחלק באופן נוסף בין שני הסעיפים הנ"ל בש"ע, באופן שאינו סותר את העיקרון של הפרי מגדים. ועיקר דבריו הוא שבקדרה חמה שרוצה להעמיד חמימותה, אפילו מניחה על גבי קדרה ריקנית אין היכר כל כך בזה, שאפשר שהניחה כך משום שאינו רוצה בחום גבוה, וחיישינן שמא יבוא לחתות האש במשך הזמן, אבל קדרה שיש בה תבשיל צונן, והוא יבש, כיון שנותנה על גבי קדרה, יש היכר בדבר שאינו מתכוון שירתח ויתבשל, שהרי קרה היא, וכיון שיש היכר שוב אין לחוש שמא יחתה באש . ולפי זה יש לומר בכיוצא בזה בפלטה שלנו, שהרי אין אנו חוששים בה לחום גדול ולכן אף הנחה על קדירה ריקנית אין משמעותה הקטנת האש אלא הבעת רצון שלא להניח על האש אלא בסמוך לה, וא"כ בקדירה ריקנית על פלטה שלנו אף הפרי מגדים יודה להיתר, כיוון שהיא מתפקדת כקדירת תבשיל בחילוקו של הפרי מגדים. 2. בדרך נוספת יש להתיר קדירה ריקנית על הפלטה על פי מה שפירש הגרשז"א זצ"ל בפירוש הפרי מגדים. אם האש אינה גרופה וקטומה, תפקיד הקדירה הריקנית הוא לגרוף את האש והקדירה העליונה היא על אש גרופה, אבל אם הכירה גרופה, וכן הוא בפלטה שדינה כגרופה, הקדירה הריקנית היא שנמצאת על האש והקדירה העליונה נחשבת כסמוכה לאש ולא עליה . ונראה שאפשר לנהוג כן למעשה, להניח על קדירה ריקנית על פלטה. ובגדר קדירה ריקנית יש להחשיב כל דבר שמפסיק בין הפלטה לבין הקדירה שאנו מחממים, אך לא נייר אלומיניום שאינו מהווה הפסק כלל. *** יש לציין שהחזון איש (סי' לז ס"ק ט) כתב לתרץ, בחילוק בין הנחת אוכל על קדירה ריקנית, להנחת אוכל על קדירה מלאה אוכל. שבקדירה ריקנית, האש מחממת את האוכל באופן ישיר, ולכן מותרת רק חזרה. ואילו בקדירה מלאה, האש מחממת את האוכל שבקדירה התחתונה, שהוא המחמם את האוכל שבקדירה העליונה. *** הרמ"א (סי' רנג ס"ה) כתב, ויש מתירים ליתן לתוך תנור שאפו בו מבעוד יום, דמאחר שלא הטמינו בו רק אפו בו מבעוד יום, לא נשאר בו רק הבל מעט, ואין לחוש לבישול, ובלבד שלא נצטנן לגמרי, ויש מחמירים בזה. המשנה ברורה (ס"ק צ) נקט כדעת הגר"א שאף שבפנים התנור היד סולדת בו מותר להניח בו אוכל בתחילה בשבת, אפילו אם יש רוטב, ובלבד שלא נצטנן לגמרי, מפני שאין דרך לבשל שם, כיוון שיש רק חום מועט. המחמירים סברו שכל חזרה לתוך התנור אסורה, כי לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין (משנה ברורה ס"ק צב). לדברי המשנה ברורה אפשר להניח אוכל על הפלטה, שהרי אין דרך לבשל שם, אבל הרמ"א סיים שיש מחמירים. אלא שעוד יש להקל משום שמצאנו היתר מעזיבה (החלק העליון של התנור שחיממו בו את הבית), שמותר להחזיר על גבה, אך המגן אברהם (סי' רנג ס"ק לא) בשם מהרי"ל הצריך היכר של דף שמונח על גביו. א"כ יועיל היכר של נייר כסף על גבי הפלטה. מה עוד שהתהילה לדוד (סי' שיח ס"ק כו) נקט בדברי המגן אברהם להקל אף על גבי האש, דיינו שנקל על גבי הפלטה. (ראה שמירת שבת כהלכתה פ"א הערה עא). חימום מאכלים בתנור או בפלטה שיידלקו מאוחר יותר ע"י שעון שבת כתב בתרומת הדשן סי' סו: "יש בני אדם שאין להם תנורים מיוחדים לאפות בהן ולהטמין בהן החמין, ומטמינים באותו תנור שבבית החורף, ולמחרת בשבת באתה השפחה ומוציאה את החמין כולו מן התנור, ומושיבות ע"ג התנור ומבפנים בבית החורף. ואז מבערת את האש בתוך התנור, כדי לחמם בית החורף וע"י כך נרתחים החמין שע"ג התנור לכל צרכם, שרי למעבד הכי או לאו? תשובה: ... ונראה דבנ"ד יש להתיר אפי' נתקררו לגמרי. דהא העבד או השפחה מתכונים לחמם התבשיל, ולכך היכא דנתקרר לגמרי אסור. אבל הכא עיקר כוונת השפחה לדבר היתר, לחמם בית החורף, דשרו רבנן בה אמירה לנכרי, משום דהכל חולים הם אצל הצינה. ונהי נמי דהחמין נרתחים ע"י כך מאליהם בודאי, וע"ד כן היא מושיבתם על התנור. מ"מ בשעה שהיא מושיבתו על התנור, אין שום אש בתנור, וההבערה שהיא מבערת אח"כ, עיקר כוונה היא לבית החורף. ואף כי פסיק רישיה הוא לעניין החמין, מ"מ יש חילוק בשבות דרבנן, בין מתכוון גמור ללא מתכוון דפסיק רישיה. ... אמנם נראה דאין להתיר כלל לישראל או לבת ישראל, שיושיבו מן החמים ע"ג התנור והשפחה מבערת אח"כ התנור. דהוי כאחד נותן את הקדירה ואחד הצית את האור, דהראשון פטור אבל אסור. וכן משמע מדברי הרמב"ם דכתב וז"ל: אחד שופת את הקדירה ואחד נתן את המים ואחד הצית את האור ואחד הגיס בה, שנים אחרונים לבד חייבים משום מבשל. מדאיצטריך לאשמועינן דהראשונים אינם חייבים, משמע קצת דאבל אסורים הן לעשות כן... וא"כ בנ"ד כיון דיודע דהשפחה מבערת את התנור, בוודאי הוא כנותן ע"מ לבשלו, ואב מלאכה היא כמו ההוצאה. ולכך צריך לה להניחה השפחה שתושיבה היא החמין על התנור, קודם שהיא מבערת אותו. ובעניין זה יש פנים להתירו כדפרישית" שתי מסקנות עולות מדבריו: 1. מותר לגוי להעמיד התבשיל בשעה שהתנור לא דולק, אם הוא רק פסיק רישיה, משום שפסיק רישיה על ידי גוי מותר . אבל אם מדובר בתנור אפייה שהוא מעשה בישול גמור, אסור אף על ידי גוי. 2. אסור לישראל להניח תבשיל בתוך תנור כבוי, שהגוי ידליקנו לאחר זמן. דברים אלו של תרומת הדשן נפסקו להלכה על ידי הרמ"א בסוף סי' רנג . איסור זה הוא פשוט בתבשיל שיש בו עדיין משום בישול כגון שלא נתבשל כל צרכו או בתבשיל לח שנצטנן, וגם אם היה מבושל כל צרכו והוא יבש, או שהיה לח רותח או שלא נצטנן לגמרי אסור לתת אותו בתנור לפי שאינו גרוף. ועיין בביאור הלכה שם בסוף הסימן שצידד בשם הפרי מגדים להקל בזה על ידי גוי משום שהוא שבות של חזרה על ידי גוי שאף הוא שבות לצורך שבת, והמקל בזה אין גוערים בו. כל הנ"ל כשמדובר באופן שאחר ההנחה בא הגוי ומדליק אח"כ, אבל בימינו הדיון שונה. האדם מניח על האש (כיריים או תנור או פלטה) כשהם כבויים, ולאחר מכן שעון שבת מדליק את האש. בשו"ת הר צבי אורח חיים סי' קלו כתב: "אבל יש לדון שהעמדת קדירה ע"ג התנור החשמלי בשבת, כיון שבודאי ידלק אח"כ מעצמו, מבלי שיהא צורך בפעולה - דליהוי כמעמיד קדרה בשבת במקום שסוף אש לבוא, וכבר כתבתי במקום אחר שמעמיד קדרה בשבת במקום שסוף אש לבוא דיהא בו איסור של תורה עפ"י מה שכתבו התוס' סנהדרין לענין נזקין וחיוב מיתה, שאם כפתו בפנים והביאו במקום שסוף חמה לבוא דחייב למ"ד אשו משום חציו. והרי מבואר בב"ק (דף ס) בלבה ולבתה הרוח ואין בלבויו כדי ללבות פטור, ופריך בגמרא: מ"ש מזורה ורוח מסייעתו דחייב ומשני רב אשי: לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא. הרי אף מה שלענין היזק פטור, לענין שבת הוי כעושה מלאכה, א"כ ק"ו במקרב הדבר אצל האש דלענין מזיק חייב כ"ש לענין שבת. ואינו דומה לנדון של התה"ד דעדיין צריך לפעולה נוספת של אדם להדלקת האש" אמנם מדברי החזון איש נראה שאין בזה איסור תורה אלא גרמא בעלמא,עיין בדבריו בסי' לח אותיות ב-ג. ואם מדובר בתבשיל מבושל כבר, שאין בו רק בעיית החזרה בשבת אסר החזון איש שם: "כשיש לו תנור הניסק ע"י חשמל, והכין מע"ש שעון לפתוח החשמל בשעה ידועה אסור להעמיד הקדירה ע"ג תנור קודם שנפתח החשמל, משום דין שהייה ע"ג כירה ותנור בשבת שהרי אסרו גם חזקה באינה גרופה, ובגרופה לא התירו אלא חזרה.. אבל שהייה בתחילה אסור" כן הוא בשו"ת הר צבי (טל הרים מבשל ג') עיי"ש שדנו בשאלה אם לאסור אף בערב שבת, שמא יבוא לעשות כן בשבת, והכריעו להתיר. למעשה, בכל מקרה, מותר גם לבן אשכנז לאכול ממה שחימם בן ספרד.