כדור רגל בשבת

לפני זמן לא רב נשאלתי בנושא זה ואציין את מה שכתבתי, לא תמיד יבין מי שאינו מכיר בערך שבת את המושגים, אבל לפחות יידע שאינך אומר זאת סתם כך, אלא יש משמעות למעשיך.: את התשובה אחלק לפן ההלכתי ולחלק המחשבה. א. השו"ע (או"ח סי' שח סעיף מה) כתב, אסור לשחק בכדור בשבת. כתב עליו הרמ"א, ויש מתירים ונהגו להקל. מסביר המשנה ברורה (ס"ק קנז) מדוע אסר השולחן ערוך וכתב, שאין שם כלי עליו מחמת שראוי לשחק בו והוי כאבן שהוא מוקצה מגופו, ואפילו טלטול בעלמא אסור לדעה זו. את סברת הרמ"א מסביר המשנה ברורה (ס"ק קנח) שמכיוון שהכדור עשוי לכך ומיוחד לכך בתמידות, לא שייך בו שם מוקצה. למדנו שנחלקו רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, ורבי משה איסרליש האם מותר לשחק בכדור בשבת. ולשיטת השו"ע נחשב הכדור מוקצה שאסור לטלטלו, ואילו הרמ"א מתיר את השימוש בכדור. ב. המשנה ברורה שם מגביל את ההיתר של בני אשכנז שדווקא אם משחקים על קרקע מרוצפת בתוך בית מותר, אך לא על קרקע שאינה מרוצפת. עוד הוסיפו הפוסקים לאסור כדור שעלול לאבד אוויר בעת המשחק. ג. בספר אור לציון (ח"ב עמ' רטז, הערה ח) דן בשאלת המשחק בכדור, וכתב שעל אף שלפי בני ספרד אסר השו"ע את המשחק בכדור, אבל הדברים הם דווקא בכדור, מפני הסיבה שהביא הירושלמי, שעיר אחת הייתה בארץ ישראל, טור-מלכא שמה, שחרבה בגלל ששיחקו בה בכדור בשבת. ולכן הכריע שמעיקר הדין אין איסור. על כן, מבחינת ההלכה, אפשר להקל לבני אשכנז. ואילו לבני ספרד, שנוקטים בשיטת השו"ע, נחשב הכדור כמוקצה. * אבל אם נבין מהי שבת ייתכן שהשאלה לא תעלה על הפרק כלל. תמצית מהותה של השבת אינה יום מנוחה. אמנם מזכירים אנו בתפילה "יום מנוחה" – אך מיד מוסיפים "וקדושה". על השבת נאמר שהיא "תכלית מעשה שמים וארץ", ביטוי שאין לאומרו אם זהו יום מנוחה בלבד. אנו סופרים את ימי השבוע לקראתה. יום ראשון הוא הראשון במניין לקראת השבת הבאה. ויום השבת אינו יום שביעי במניין, אלא יום בעל שם לעצמו - שבת. ביום זה באים לידי ביטוי עקרונות האמונה. בעצם שמירתנו את השבת אנו מביעים את אמונתנו בבריאת העולם על ידי הקדוש ברוך הוא. ההימנעות ממלאכה בשבת אומרת שהעולם לא נוצר מאליו, אלא על ידי הבורא, ואנו עושים כמוהו. לא עבודה נאסרה בשבת אלא מלאכות שהן יצירה. כי מלאכתו של אדם אינה דווקא זו הנעשית בריכוז מסה של שרירים, אלא מלאכה היוצרת ובונה, וכפי שהקדוש ברוך הוא יצר בחכמה את העולם ושבת ביום השביעי, כך גם אנו שובתים ממלאכות של יצירה. את המנוחה בשבת הגדירה התורה, לאו דווקא כחיי נוחות. חובתינו להשגיח על בהמתנו שתנוח. כאשר הבהמה נחה היא מתנהגת בחופשיות ועושה מה שנוח לה. האדם נח בצורה אחרת. היות שיש בו רוחניות, אין פירושה של מנוחתו שהוא מצטמצם בחיי החומר. לא מניעת טירחה ומאמץ גופני הם הביטוי למנוחתו, אלא "מלאכת מחשבת אסרה תורה", מלאכה של יצירה, של בנייה, כפי שאלוקים ברא ויצר, היא האסורה, כדי להפנות את מירצנו וכוחותינו לחיי רוח. כי יום השבת אינו יום של איסורים בלבד. זהו יום שבו אנו מחוייבים ב"עונג שבת" (לשיטת הרשב"א זהו חיוב מן התורה). זו מצוה שכוללת חיוב לאכול לשתות ולשמוח בשבת. מי ששובת ממלאכה ביום זה ואינו מענג את היום לא יצא ידי חובה. כי שלמותו של האדם היא כשהוא מחבר בין החומריות לרוחניות. ביום זה האדם אוכל ונח מכל יצירה בתחום החומר. מנוחה זו מטרה יש לה. הרגיעה והנופש של הגוף מופנים לנשמה, לחיי הרוח שלו, ואולי לכך כיוונו חכמים כשאמרו שיש לאדם נשמה יתירה ביום זה, כי הוא מתבקש "שימו לב אל הנשמה", לרוחניות של האדם. גם אם במשך ימי השבוע עסוק האדם במלאכת החומר, בחיי היום יום, באה שבת ומבקשת ממנו פסק זמן, שינוי התנהגות. גם אם הוא טרוד בפרנסתו, ולא סיים את כל עניניו מבקשת ממנו השבת לעצור ולשכוח מהם. הוא לא בחר בחופש מרצונו. הוא יודע שעוד לא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, יש לו עוד הרבה מה לעשות, ולמרות הכל הוא שובת ונח. בכך הוא מחנך עצמו לערכיות. להתנהגות שמעדיפה מחשבה ורוחניות על פני חיים רגילים. * נשתדל לא "לבזבז" את היום במיוחד על עיסוקים שאינם מבטאים את משמעותה.