שלום לרב ברצוני להיועץ, היתה לי בת זוג לבדיקת התאמה, אחרי זמן לא רב נפרדנו, בזמן זה היא התפללה ונשבעה לשי``ת שבמידה והוא יחזיר בינינו היא תעשה הכל על מנת להגיע לחופה ונישואין איתי. ואכן כנראה גדול הגדולים שמע שבועתה וגרם לי להתקרב אליה שוב ולפתח רגשות חזקים כלפיה, אך בשלב זה היא נסוגה לאחור ולא השתדלה מספיק ולבסוף ויתרה עלי. האם זה הוגן? והאם לשבועה מעין זו אין משמעות בשמיים? כאשר השי``ת מקיים בקשתה והיא מזלזלת? אודה לתשובתך, כי אני מאוד פגוע ממנה.
שלום! אני בחורה דתיה ומאמינה, אך לצערי עדיין לא מצאתי את חלקי השני והדבר מסב לי תסכון ומכניס אותי לדיכאון קשה לפעמים. אני יודעת שאני רוצה בחור דתי מסורתי כמוני, אך כל מי שפגשתי או הכרתי, אכזב אותי והדבר פגע בי מאוד. אני כבר לא מאמינה כל כך בגברים, אני לא נפתחת בקלות כמו שהיתי לפני כן, ופשוט משהו מת בי, אני מרגישה שאני מתה בתוכי. מה לעשות?? אודה על תשובתך..
שלום רב, יש לי בעיה רפואית מסוימת (לא משהו מסוכן). הבעיה התעוררה לפני כמה שנים, וב``ה (!!) כרגע היא לא פעילה. הבעיה כנראה גנטית, אבל הרופאים עדין לא בטוחים. אני מאד מקוה שהיא בעז``ה לא תתעורר מחדש לעולם, אבל אי אפשר לדעת. רציתי לשאול: באיזה שלב של קשר עם בחור למטרות נישואין צריך לספר לו על כך? ברור שאני לא רוצה לספר מוקדם מידי בקשר- אין לי רצון להחשף לפני כל בן אדם, אבל מצד שני אני לא רוצה להונות אף אחד! תודה רבה, שבת שלום וחודש טוב.
שלום כבוד הרב! הנני בחורה בגיל 20+ שמאוד רוצה למצוא את זיווגי ולהקים בית בישראל. אני יוצאת לכל מיני פגישות עם אנשים שמכירים לי אבל עד היום לא הצלחתי למצוא מישהו מתאים. קרה, ונפלתי בעוון, יצא לי להכיר בחור נשוי דרך האינטרנט, קשר שהתחיל במחשב, ועבר לשיחות טלפוניות יומיומיות. נקשרנו אחד לשני מאוד ואף התחלנו להתאהב. לי תמיד באיזשהו מקום הפריע לי שאני עושה דבר שהוא אסור אבל למרות זאת המשכתי את הקשר, כי פתאום הרגשתי טוב, הרגשתי משישהו חושב עלי, אוהב אותי, עד שיום אחד ישבתי עם עצמי ואמרתי לעצמי שאי אפשר להמשיך כך, ועם כל הכאב שבדבר החלטתי להפסיק את הקשר, שוחחנו על סיום הקשר ולשנינו היה מאוד קשה עם ההחלטה, אבל שנינו ידענו שזוהי ההחלטה הנכונה. יש לציין שאני בחורה דתית ומאוד מאמינה, ובעוונותי שגיתי ועשיתי שגיאה כזו. אני מאוד רוצה להתחתן, למצוא בחור טוב, ולהקים בית, אבל מפחדת שבגלל מה שחטאתי הדבר יעכב את זיווגי. אני משתדלת לא לחשוב עליו ולהמשיך הלאה בחיי, אני משתדלת להתפלל, לבקש סליחה ומחילה מריבונו של עולם, שימחל לי ויסלח לי. שאלתי היא: 1) האם יש לי מחילה על כך? אני משתדלת להתחזק ולקבל על עצמי תשובה, ומרבה להתפלל. 2) האם הדבר הזה שעשיתי יעכב לי את זיווגי הראוי לי?
