הפסק בברכת תפילין של ראש

פסק השולחן ערוך (או"ח סי' כה סעיף י), אם שמע קדיש או קדושה בין תפילה של יד לתפילה של ראש לא יפסיק לענות עמהם, אלא שותק שושמע ומכוון למה שאומרים. הוסיפו הפוסקים, שאף אם אינו מברך על הנחת התפילין, כגון המניח תפילין של רבינו תם, ואז יכול להפסיק בין של יד לשל ראש, לאחר ההפסקה, ייגע בתפילין של יד וימקם אותם במקומם, כדי שיקיים "והיו", הויה אחת לשל יד ולשל ראש, ללא הפסקה ביניהם. אם הפסיק וענה אמן יהא שמיה רבה וכיוצא בזה, כתב המשנה ברורה (ס"ק לו) שחוזר ומברך על של ראש. אבל בביאור הלכה הביא בשם החיי אדם שמי שמברך על של ראש ברכה בפני עצמה, יברך שתי ברכות על של ראש, ומי שבדרך כלל אינו מברך על של ראש, יברך רק ברכה אחת. עוד הביא הביאור הלכה שהארצות החיים הכריע שלא יברך אלא "על מצות תפילין", וכן נראית מסקנתו.