היכון לקראת אלוקיך ישראל. יש להתנאות בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא.

הנביא עמוס מזהיר "הכון לקראת אלוקיך ישראל" (ד-יב). מפסוק זה למד רבה רב הונא והיה מקפיד ללבוש אנפלאות חשובים לרגליו, כדי להתנאות בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא (שבת י, א). במסכת ברכות למד רב יהודה מן הפסוק "השתחוו לה' בהדרת קדש" (תהלים כט - ב) שיש לכבד את התפילה ולהתפלל בהדר, על כן הקפיד לקשט עצמו בבגדים נאים ורק אז התפללל. (עיי"ש ברש"י ד"ה אבל). הרמב"ם (פ"ד מהל' תפילה ה"ה) כתב, המתפלל צריך שיתקן מלבושיו תחילה, ויהדר עצמו לפני התפילה, שנאמר "השתחוו לה' בהדרת קדש", לפיכך לא יעמוד אדם להתפלל לא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות, אם היה דרך אנשי המקום להקפיד שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים, עכ"ל. (וראה בלחם משנה שדן מדוע כתב הרמב"ם פסוק זה דוקא). השולחן ערוך (או"ח סי' צ"ח ס"ד) כתב, התפילה היא משמשת במקום הקרבן, ולכן ראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה, כמו שהיו לכהנים בגדי כהונה מכובדי, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז ממון על כך, ומכל מקום טוב ונכון שיהיו לו מכנסים נקיות מיוחדות לתפילה. הוסיף הרמ"א והדגיש ששליח ציבור ראוי שיקפיד על הידור בבגדיו ביתר שאת, שהרי פסק הרמ"א (סי' נג סכ"ה), שליח ציבור שהוא שוחט ובודק אינו רשאי להתפלל בבגדים הצואים שעליו, ואם אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפילה מעבירים אותו. כך הורה גם המהר"ם מינץ (שו"ת סי' פא) ששליח ציבור צריך להקפיד שיהיו בגדיו נקיים בלי רבב, ובפרט המעיל העליון, ויהיו בגדיו ארוכים שלא יראו שוקיו וכו', עיי"ש. גבי הרגלים מצינו הקפדה מיוחדת, דשנינו במגילה (כד, א) פוחח (פירש רש"י, שרגליו מגולות) אף על פי שפורס על שמע (רש"י, לומר קדיש וקדושה, לפני שהוא מחויב בדבר) אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה (רש"י, להיות שליח ציבור להוציאם ידי חובתם, שאין זה כבוד ציבור). במסכת סופרים (פי"ד הט"ו) למד כרש"י אך הרי"ף והרמב"ם (פ"ח מהל' תפילה הי"ב) פירשו שהמדובר הוא אפילו במי שזרועותיו מגולות, וכן פסק השו"ע (סי' נ"ג סי"ג). אך נראה שאם לובש חולצה עם שרוול המגיע עד המרפק אינו נחשב כ"זרועותיו מגולות", (ראה בתוס' מנחות ל"ז, א', ד"ה קיבורת, שו"ת הרשב"א סי' קצ"ג, בית יוסף סוף סי' צ"ב בשם הכלבו. וראה בבן איש חי פרשת תולדות אות יז גבי הנוגע במקום הנחת התפילין בשעת הנחתם, ובמור וקציעה סוף סי' צ"ב, ובאגרות חזון איש תורה סי' ד, ובשו"ת מנחת יצחק ח"ג סוף סי' כ"ו). בשו"ת ישכיל עבדי לרבי עובדיה הדאיה (ח"ז קונטרס אחרון סי' א) כתב כך, שאפילו אם החולצה של חצי שרוול מכסה את הזרוע עד המרפק, אסור למי שלובשה להיות שליח ציבור, כי הקפידה איננה רק על הזרוע, אלא כל שאין כל גופו מכוסה כראוי כדרך בני אדם, הרי זה בכלל פוחח שאסור להיות שליח ציבור, שאין זה כבוד הציבור, שהרי אין דרך לעמוד בפני גדולים בחולצה של חצי שרוול, אלא לובשים עליה מעיל שלא יתראו ידיו מגולות. ואפילו במקום שהחברים אינם מקפידים זה על זה בכך, מכל מקום פשוט שאינם מעיזים להכנס בחצי שרוול לבתי המשפט או לבתי הדין או לנשיא המדינה, וכל שכן שאין לעמוד כן לפני מלך מלכי המלכים הקודש ברוך הוא, ואפילו אם הוא יחיד שבא להתפלל בחצי שרוול יש למחות בידו, וכל שכן שאינו יכול לשמש כשליח ציבור. (וראה מה שכתב גם בחלק סי' כד ס"ג). יש להעיר שדבריו הינם על יחידים המתפללים בזרועות מגולות, אך בסוגיא במגילה שהבאנו מפורש שיכול היחיד להתפלל ולומר קדשי וקדושה, אף שזרועותיו מגולות, (וכן הורה הפרי חדש סוף סי' ס"ט, ובשו"ת הלל אומר סי' כ"ט). אך עכ"פ למדנו מדבריו דרכי הנהגה, שכשבאים להתפלל ראוי להדר בלבוש, לפחות כמו לפני בית משפט או נשיא המדינה. וכן למדנו שעל שליח ציבור להקפיד יותר. עוד מצאתי בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' ס"ח אות ד) שענה לשואל כיצד ראוי שיתלבש ההולך ברחוב וכתב כך, ומידת הלבישה הוא כמנהג המקום וכו', ובזה אין הכוונה שצריך ללבוש כהמידה שהולך לפני מלכים ולפני אנשים שאינם מכיריו אף שגם בחדרו הוא לפני מלך מלכי המלכים, מ"מ גדר זה הוא רק בעת התפילה, כדאיתא בסי' צ"א סעיף ה' וכו'. (וראה לקט הקמח סי' צא סק"ט שהקל ליחיד - לא לש"ץ - במקום שרגילים ללכת כך, וכן הקל בבית ברוך על חיי אדם כלל כ"ט ס"ק לו. אבל עיין אורח נאמן סי' נג ס"ק כו וכן במשנה ברורה שם ס"ק יג, ובסעיף י"ג ובמ"ב ס"ק לט ו-מ, ובשו"ת יחוה דעת להגר"ע יוסף ח"ד סי' ח.) יש לציין שבשליח ציבור הקפידו הפוסקים גם שיתעטף בטלית, וכן נוהגים בני אשכנז, וכן כתב המשנה ברורה בכמה מקומות כבהלכות ציצית (סי' יח סק"ה), וכל העובר לפני התיבה צריך להתעטף, ובל"ח כתב דאף האומר קדיש יתום לפני התיבה יתעטף מפני כבוד הציבור. ובהלכות ראש השנה גבי סליחות כתב (סי' תקפא סק"ו), הש"ץ מתעטף בטלית בשעה שאומרים י"ג מידות, אף שהוא קודם אור היום. והוסיף בשער הציון (סק"ג) בשם המגן אברהם, דכל העובר לפני התיבה צריך להתעטף מפני כבוד הציבור. למדנו שראוי לעמוד בתפילה בדרך מכובדת, כמו לפני מלכים, ועל אחת כמה וכמה שליח ציבור מחויב להתלבש כראוי, הן מפני כבוד המקום והן מפני כבוד הציבור.