The Rabbi's answer
חצי קדיש לאחר קריאה בתורה שיך לאבל, ואם אין אבל יאמר אותו הקורא בתורה.
בספר פני ברוך (סי' ל"ד סעיף יד) כתב שחצי קדיש לאחר קריאת התורה שייך לאבלים, ואם אין שם אבל אומרו מי שקרא בתורה. מקורו הוא מדברי התשב"ץ, עיינתי בדבריו ומעט תמוה לי הלימוד. בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' קעא) דן אודות קטן העולה להפטרה וכתב, אבל לקדיש בתורה ולתפילת ערבית ליל מוצאי שבת איני מתיר עד שיהיה גדול וכו'. למד מדבריו בשו"ת אגודת אזוב שהקדיש לאחר קריאת התורה אינו שייך לש"ץ דוקא או לקורא בתורה אלא לאבלים, הובאו הדברים בשדי חמד (מערכת אבילות כרך ו' אות קסג עמ' 197). יש לעיין בראיה זו, שהרי לא מפורש בדבריו אלא שקדיש זה יכול להאמר גם על ידי הקטן העולה לתורה, אך לא נאמר כאן שדוקא העולה הוא אומר את הקדיש. אך אציין גם את דברי הבית יוסף (או"ח סי' רפ"ב) שכתב, ובר"ח טבת שחל להיות בשבת שמוציאים שלושה ספרי תורה אין אומרים קדיש אחר ספר ראשון, לפי שאין קורין בו אלא ששה, וכיוון שלא גמרו לקרות בו חובת היום, שהם שבעה עולים, אין לומר קדיש עד אחר ספר שני, עכ"ל. מבואר בדבריו שאף למנהג הספרדים האומרים קדיש נוסף אחר ספר שלישי, מ"מ הקידש הנאמר אחר הקריאה הוא חובת היום ולא רק אמירה דברי תורה בספר התורה, שבזה מאתים היה שיאמר אותו האבל. מקור אמירת קידש זה הוא תקנת גאונים (או סבוראים) שהובאה בתוס' במגילה (כג, א, ד"ה כיוון, ראה ביאור הגר"א סי' רפב סקי"ג), וטעם שמפסיקים בקדיש, להודיע שהמפטיר אינו ממנין השבעה, עכ"ל. משמע שקדיש זה הוא מסדר התפילה ואינו עומד בפני עצמו. בברכי יוסף (סי' קמג) כתב בשם הר"י מיגאש תלמידו של הרי"ף שהקדיש הוא להפסיק בין הקריאה בתורה לקריאה בנביא. נראה מדבריו שביום שאין נביא אין צריכים לומר קדיש, אך מנהגנו אינו כן אלא כדברי הטור (סי' קמט), לאחר שגמר קריאת הספר אומר הש"ץ קדיש, ומחזיר הספר למקומו, עכ"ל. אמנם הבית יוסף הזכיר את דין אמירת הקדיש בהלכות שבת, כששייך טעמו של הר"י מיגאש, אבל הפוסקים לא חילקו כדבריו. עכ"פ המעיין בלשון השו"ע שם (סי' רפב) יראה שחוזר ומזכיר בנידון אמירת קדיש זה את שליח הציבור, ולא אחר. וכן בספרי שערי אפרים (לרא"ז מרגליות שער ז) כתב בשם ליקוטי הפרדס לרש"י, שאין לך קריאת פסוקים שאין מקדישים אחר כך, ובשבת במנחה וכן בתענית ציבור, במנחה אומרים הקדיש קודם שמונה עשרה אצל העמוד, שאין כאן במה להפסיק בין קדיש זה לקדיש שקודם שמונה עשרה, (ראה במגן אברהם סי' רצב סק"ב, ובמטה משה סי' רנג. כן ראה באליה רבה סי' נה אות טז בשם הרוקח, וקרובים דבריו לדברי רש"י). עוד אציין שנפסק להלכה שאם שכחו לומר קידש אחר הקריאה במנחה של שבת יוצאים ידי חובה בקדיש שלפני שמונה עשרה שהוא קאי הקריאה גם כן (עיין באר היטב סי' רצ"ב), מבואר א"כ שקדיש זה הוא מסדר התפילה ולכבוד התורה, ומן הדין שיאמר אותו בעל הקריאה דוקא. אכן בספר גשר החיים כתב להלכה (ח"א פ"ל סעיף ח' אות ב) הקדיש אחר קריאת התורה אומר הקורא, אפילו אם יש לו אב ואם. ורשות לאבל לומר גם הקדיש שאחר קריאת התורה, אף שהוא לא עלה לתורה (שד"ח קסג בשם תשובת הרשב"ץ ח"ג קעא). ולענ"ד פשוטים דבריו להלכה, לאחר עיון במקור קדיש זה. אחתום בתקוה לראותכם בטוב ובנעימים, ובבנין שלם (תרתי משמע)
Source:
בספר פני ברוך (סי' ל"ד סעיף יד), בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' קעא), שדי חמד (מערכת אבילות כרך ו' אות קסג עמ' 197), הבית יוסף (או"ח סי' רפ"ב), במגילה (כג, א,ד"ה כיוון, ראה ביאור הגר"א סי' רפב סקי"ג), השו"ע שם (סי' רפב), להלכה (ח"א פ"ל סעיף ח' אות ב), (שד"ח קסג בשם תשובת הרשב"ץ ח"ג קעא)
