קריעה על אדם כשר

נכון הוא שמפשטות הגמרא משמע שצריכים לקרוע על מות אדם כשר, וכך פסק הרמב"ם בהלכות אבל (פ"ט הי"א). הרמב"ן (תורת האדם עמ' נג) כתב שתלמידי חכמים אינם צריכים לקרוע, כפי שאינם צריכים לקום לפני מי שקטן מהם. אבל הר"ן בסוגיה כאן והראבי"ה (בשו"ת סי' תתקמח) כתבו שאין צורך לקורע. ובבית יוסף סיכם וכתב שיש לתמוה על מנהג העולם שלא לקרוע על אדם כשר, והרי לרוב הראשונים יש חיוב. וכך פסק בשו"ע (יור"ד סי' שמ ס"ו), על אדם כשר שאינו חשוד על שום עבירה ולא על ביטול מצוה ולא סני שומעניה, אע"פ שאינו גדול בתורה אע"פ שלא עמד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע עליו, והוא שעומד בין מיתה לקבורה, ותלמידי חכמים פטורים מקריעה זו. ראה בתשובת מהר"ם מרוטנבורג ח"ג סי' לז לגבי חילוק בין לפני הקבורה ולאחריה, וראה ברא"ש מועד קטן פ"ג אות נט שדחה דבריו. אך הרמ"א פסק כהר"ן והראבי"ה וכתב, ויש אומרים דאין חייב לקרוע על אדם כשר, אלא אם כן עומד עליו בשעת יציאת נשמה, אבל חייב לבכות ולהתאבל עליו, וכן נהגו להקל. כך גם הסיק בספר גשר החיים (פרק ד סעיף ה) שלמעשה נוהגים להקל, וגם בני ספרד לא ראיתי שמחמירים בדבר.