הלכה כבתראי

המושג "הלכה כבתראי" עוסק בתוך אותה קטגוריה. כלומר, בתקופת המשנה היו תנאים רבים. בסוף תקופתם סיכמו חכמים את ההלכות ובראשותו של רבי יהודה הנשיא (רבי) כתבו את המשניות, כלומר היות שהם האחרונים בתקופה זו, הסיכום שלהם נתקבל כמחייב. בסוף תקופת האמוראים סיכמו רבינא ורב אשי את דבריהם, והיות שרבא היה מגדולי דורו, שהכרעותיו נתקבלו בדרך כלל. כיוון שהוא מהאחרונים שבתקופה זו נתקבלו פסקיו. אך גם הוא לא יכול היה לחלוק על תנאים שקדמו לו, אלא רק על אמוראים. כך שרב בזמנינו אינו יכול לחלוק על ראשונים, שקדמו לתקופתינו. לגבי המשנה ברורה התשובה מורכבת יותר. החזון איש התבטא שרב החולק על המשנה ברורה יכול לעשות זאת רק אם יש לו ראיות מוצקות לדבר. זכה רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ופסקיו נתקבלו בבית ישראל. אתה שואל כיצד? ניתן לשאול שאלה זו לגבי רבי שלמה זלמן אויערבך. האם ישנו קריטריון בו עמד הרב אויערבך, שפסקיו נפוצו בכל ישראל? אין קריטריון, אך המציאות היא שגדולתו אינה מוטלת בספק, ופסקיו מחייבים. עם ישראל ידע לזהות במשך הדורות את הגדולים שפסקיהם מחייבים, ואין בכך מיעוט בגדולתם של אחרים בני אותו דור. לכן אמרו חכמים עשה לך רב, והוא המודע למשמעות הפסק, לנתונים עליהם מתבסס הפסק, ויודע אימתי הכרעתו של המשנה ברורה חד משמעית היא, ואימתי ניתן להכריע אחרת, בהתאם לנתונים.