המשך היחס בין עת לעשות לה` הפרו תורתך ובין מצווה הבאה בעבירה.

א. ודאי שצריך כל אדם להשתדל ולהגיע למצב בו הוא יידע הכל, ואחת הדרכים היא לשאול וללמוד. הלימוד הגדול הוא כשמצליח אדם להגיע למצב בו הוא יודע להעריך מה היתה דעת רבו בשאלה זו. תוך כדי השאלות והלימוד מגיעים למצב שמשכילים את דעת הרב, ואז רוכשים את הידע הנכון, ולזה כיוונו חכמים באומרם שגדול שימושה יותר מלימודה. לעצם השאלה, חלק גדול מהדברים כבר מפורש. למשל: כולם יודעים ששבת חשובה מאד. אבל היא נדחית מפני פיקוח נפש. פיקוח נפש גדול מאד, אבל הוא נדחה מפני שלוש העבירות החמורות. וכו'. בכל פעולה ו]עולה יש חובה לבדוק, והלימוד מאפשר לנו לדעת קודם כל שיש בעיה בדבר, כשמעמיקים לומדים גם את המענה הנכון. איננו משתמשים בכלל של "עת לעשות לה'", אלא רק במקרים מיוחדים, ולכן כתבתי שהכרעה זו מסורה לגדולי הדור.