להינצל מעוון ביטול תורה

לכב` הרב שליט``א, השאלה נשאלה ואני מעוניין לשמוע עד דעה ידוע שיש שיטות שונות בגדרי החיוב ללמוד תורה. זכור לי שיש אפילו שיטות מאוד מקילות שאומרות שמספיק ללמוד פרק אחד בבוקר ואחד בערב על מנת לקיים ``והגית בו יומם ולילה`` ויש מי שסובר שמספיק קריאת שמע שחרית וערבית. ראה גם את השיטה של הרב קוק (מאמרי הראיה א עמוד 198) ואת שיטת רבי מאיר שמחה מדווינסק (אור שמח, הלכות תלמוד תורה פרק א) השאלה: האם תלמיד ישיבה שרוצה להינצל מעוון ביטול תורה, יכול לכוון שהוא סומך על השיטה המקילה שמספיק לקרוא קריאת שמע בבוקר ובערב ועל ידי כך להינצל מעוון ביטול תורה אע``פ שבפועל הוא ילמד תורה כרגיל? הכוונה שהוא בעצם מחליט שהוא סומך על הדעה המקילה שלפיה הוא מסיים עם החובת לימוד תורה שלו על ידי שהוא קורא קריאת שמע בערב ובבוקר. ולכן אם הוא יבטל תורה במשך היום, לא יהיה מרוכז באיזה שיעור וכו` זה כבר לא יחשב כעוון כיוון שהוא כבר יצא ידי חובת לימוד תורה וכל מה שהוא לומד זה לפנים משורת הדין. ידוע לי שקיים בהלכה מושג של ``קים לי``. המטרה של הטריק הזה זה לא למעט בלימוד תורה אלא להינצל מעוון ביטול תורה עבור מי שלעיתים מתקשה להתרכז בלימוד. כמות הלימוד נשארת אותה כמות רק שבפועל זה לא יחשב לו כעוון. משל לאדם שהולך על פי פוסק שסובר שיש בישול בחימום רוטב בשבת ובכל זאת מחמם כל שבת מאכלים עם רוטב. במצב כזה הוא עובר עבירה אבל אם הוא יחליף לפוסק שמקל בזה אע``פ שהוא עושה את אותם מעשים כבר אין בידו עוון. או אדם שקיבל על עצמו פוסק שסובר שאסור לאכול קטניות בפסח ואוכל קטניות. אם הוא יחליף פוסק לפוסק ספרדי שמתיר קטניות כבר אין בידו עוון. (כגון אדם חוזר בתשובה שיכול לבחור איזה מנהג שהוא חפץ) מה דעת הרב? האם זה נכון לעשות ככה? בתודה מראש