מקובלני מבית אבא

סבי זצ"ל היה הגאון רבי יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל, רבה של תל-אביב, שהיה מורה הוראה לגדולים וקטנים עשרות שנים. ראיתי גדולי הפוסקים שהתייעצו איתו בהלכה, וכשאני מזכיר הנהגה ממנו אני יודע שהיא מבוססת על הוראה הלכתית ברורה. לכן איני מדמה את המושג "לסמוך על בית אבא" למה שכתבתי. לגופם של דברים, ישנה תשובה ברשב"א שאומר שיש לסמוך על מנהג הזקנות כי הן יודעות מה הן אומרות ובודאי מוסרת כך בידן. זאת אומרת שאנחנו סומכים על מסרות, אך כל עוד אינה מתנגשת עם ההלכה. במקרה הראשון, מעיקר הדין יכולות היו רווקות לטבול, וכבר הזכיר המשנה ברורה שהיו רווקות טובלות לשם מצוה בערב יום כיפור. כך שמה שהזכרת אינו סותר את ההלכה, כי טבילת מצוה לא אסורה. רווקות בימינו אינן טובלות מגזירת הריב"ש, ואין להן טבילת מצוה, שהרי אינן נשואות, אבל המנהג שהזכרת הוא לחיבוב מצוה, ומי שנהגו כך בית אבותיו יכול להמשיך זאת, בתנאי שחלילה לא יהיה פתח לתקלה מטבילת הרווקות. במקרה השני, היות שמוזכר בהלכה מפורש שלא כן, אין לסמוך על כך, ואיננו שופטים את הדורות הקודמים, אלא מביטים אחריהם בהערכה ובכבוד, ושומרים על מנהג אבות ואמהות, שאינו סותר מסורת הלכה.