השקעות ללא איסור ריבית

חומרה מיוחדת יש באיסור הריבית, שכולנו "שוכחים" את קיומו בשל היתר העיסקה. המהר"ל מפרג כותב עליו "לא מצינו חטא ועוון שהפליגו בו חכמים כמו שהפליגו בחטא הזה" (נתיבות עולם נתיב הצדקה פרק ו), ובכל זאת חיים אנו את המציאות הכלכלית הכוללת ריבית. גם כשקיים היתר עיסקה יש בו כמה פרטים שרצוי לדעת. א. לכתחילה צריכים להסביר ללווה ולמלוה מהי משמעות היתר זה. כמה מקומות אנחנו מכירים שמסבירים את משמעותו? הגר"מ פיינשטיין כותב שרוב האנשים מתיחסים אליו כאל "לחש והסגולה המועילים" (אגרות משה יור"ד ח"ב סי' סב). יש פוסקים הסוברים שאם שני הצדדים אינם מבינים את משמעותו, הוא אינו מועיל (ברית יהודה פרק לה ס"ק יג). ב. להלכה, שטר עיסקא לא מהני להתיר, אלא אם האמת כן הוא שהוא נוטל את המעות לעשות בהן איזה עסק. אבל אם אינו נוטל את המעות לצורך עסק, אלא לפרוע איזה חוב וכדומה, אז לא מהני שטר עיסקא, כיוון שהוא שקר (קיצור שולחן ערוך סי' סו ס"י). לדבריו, אי אפשר להסתמך על ההיתר אלא בהשקעה המניבה פירות, כבנידון שאלתך, לא כולם מודעים לכך. ג. גם בהלואה לצורך השקעה יש לדון בתוקפו של ההיתר כשההשקעה נעשית במסגת הבנק עצמו, כגון ברכישת ניירות ערך. כי אז מודע הבנק בעצמו לרווחיו, ואינו זקוק ללוקח שיוכיח מה היתה מידת רווחיו. הבעיתיות היא שהיתר העיסקה מבוסס על כך שתשלום הריבית שנקבעה מהווה תחליף להוכחת רווחים או הפסדים, ואם אין צורך בהוכחה זו, אין בסיס להיתר. כפי שכתב הגר"מ פיינשטין (אגרות משה שם), וצריך שהנותן לא ידע במה הוא עוסק, כדי שלא ידע הנותן בעצמו מה שהיה, ויוכל להשביעו. דאם ידע הנותן במה הוא עוסק הרי אפשר שידע בעצמו שהיה הפסד או שלא היה רווח ולא שייך להשביעו אז, ויהיה מוכרח ליקח פחות אם יהיה מעט רווח, וגם להפסיד אם יהיה הפסד. לאחר הקדמה זו אנסה להשיב לשאלותיך: אי אפשר לסמוך על כל גוף שיש לו היתר עיסקה, כי השאלה היא אם ההיתר מתאים לפעילויותיו. אינו דומה היתר הינתן לבנק, או לחברת השקעות. לכל אחד יש פרטים המתאימים לו, והדבר טעון בדיקה. ממילא ברור שהתשובה לשאלה השניה היא שלילית. היתר העיסקה יכול להכין הרבה פרטים, אך צריך לבנותו נכון, ולא כל החברות העוסקות בתחומי הפיננסים עשו זאת. קניית אגרות חוב הנושאות ריבית צריכים לעשות עם היתר עיסקה. אגרות חוב משלתיות אפשר להקל גם ללא היתר עיסקה, אך ראוי לעשותו. המקילים סוברים כדעת המהר"ם שיק שסובר שדינם ככסף המתרבה שהממשלה החליטה עליו ומותר להלוותו, וזו התחייבות של הממשלה לפורעו. כמו כן בחוב כזה אין מי שעומד מאחורי החוב באופן אישי, כך שאין איסור ריבית, אך ראוי לעשותו, כפי שקיים היתר עיסקה לממשלת ישראל בכל עסקיה. אגרות חוב הניתנות להמרה צריכים לעשות היתר עיסקה, שהרי מקבל, מלבד הריבית, גם זכותלקנותמניות מכאן ולהבא, וזו הלואה גמורה שמוכר לו בפחות מפי שהלוהו. אגרות חוב רגילות שאינן נושאות רבית, שערכן תלוי בהיצע וביקוש, מותר כמו במניות. אגרות חוב על שם, נחשבות כרבית, מפני שאי אפשר למוכרן, שהרי המוכר שקיבל כסף מהקונה, קיבל בעצם הלואה, כי הרווחים שייכים לו, ואם יקבל הקונה יותר הרי זו הלואה. בכלל, עיסקאות הבנקים, למיטב ידיעתי הינן על י היתר עיסקה, אך בכל פעולה כדיא להיות מודעים מה עושה ההיתר, וכיצד על פיו מותרת הפעולה. ולוואי ונזכה לראות ב"ואשיבה שופטיך כבראשונה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה".