היתר עיסקא ואוברדראפט!

ראשית אדגיש שחומרה מיוחדת יש לאיסור הריבית. המהר"ל מפראג כותב (נתיבות עולם, נתיב הצדקה פרק ו), לא מצינו חטא שהפליגו בו חכמים, כמו שהפליגו בחטא זה. למרות מילים אלו, קיימת התעלמות כלשהי מחומרתו של האיסור, אולי גרם לכך היתר העיסקא, שבגללו חושבים ש"הכל מותר". ייתכן גם שהמציאות של כלכלת ימינו גורמת לאיסור להשתכח מן הלב, מפני שכל הכלכלה העולמית צועדת עם ריבית. היתר העיסקא נועד לפתור את שאלת הריבית בעיסקאות אותן מבצעים אנחנו עם הבנקים. אך גם בקיומו יש בעיות מספר, אציין את חלקן. אחת, להלכה, חייבים הלווה והמלוה לדעת מה משמעות ההיתר. בשו"ת אגרות משה (יור"ד ח"ב סי' סב) כותב שאנשים מתייחסים לנוסח ההיתר המפורסם בבנקים על הקיר, בתור לחש, או קמיע. יש דעות בפוסקים שאם שני הצדדים אינם מבינים את ההסכם אינו מועיל. נקודה שניה, היתר העיסקא מועיל כאשר נלקחת הלואה לצורך עיסקא כלשהי, אבל אם נטילת הממון היא לפרוע חוב, אין כאן שותפות ברווחים עתידיים, וממילא ייתכן שההיתר לא יועיל. נקודדה נוספת, ההיתר בנוי כך שהמלוה מקבל את סכום הריבית, במקום לקבל את הרווח העתידי, מפני שמעדיף המלווה/השותף הפסיבי לקבל סך ברור לו, ולא יצטרך לדרוש בירור של הכנסות/ הוצאות ורווחים. בימינו מודע הבנק לכל המהלכים הפיננסיים, וממילא אין משמעות להיתר, שהרי שותפות אמיתית היא חלוקת הרווחים, ואילו בהיתר לא קיימת חלוקה כזאת, בתמורה ל"ביטחונו של המלוה שיקבל, אך כשהמלוה יודע, הוא אינו מסתפק בריבית, אלא דורש עוד, וממילא ההיתר לא קיים. לכן, לא פשוט הוא היתר העיסקא, ועל כן נמנעו רבים וטובים מלסמוך עליו במשיכות יתר. המצב כיום טוב יותר, לאור ניסוחי היתרי העיסקא שניסו לתת מענה לשאלות שבהיתר. כך שאפשר לסמוך על ההיתר, בשע הדחק, אשריו של היכול להסתדר בלעדיו.