ערי מקלט

בתורה, במשנה ובתלמוד וכן בכתבים לאורך ההסטוריה היהודית ישנו דגש מיוחד על קדושת החיים. בנושאי עונש מוות על עבירות שונות ישנה ירידה עד לפרטים הקטנים ביותר, וכל זאת שחו``ש לא ידון אדם למיתה אם אין הוא ראוי לכך. על הסנהדרין לקבל עדויות המוכיחות למעלה מכל ספק שהנידון אשם, וכן יש בדיקות מדוקדקות הנוגעות לכשרות העדים והעדויות. גם לאחר שהנידון נמצא חייב בעונש מיתה, יש לנהוג לפי הלכות הנוגעות בכבודו של הנידון למיתה וכן בעניינים הנוגעים ל``עינוי הדין``. בהתייחס לכל העניינים הנ``ל לא ברור לי כיצד אדם העונה לתיאור ``גואל הדם`` יכול לבצע דין בעצמו ללא חקירת העדים וללא שמירה על ההלכות הנוגעות לענייני המיתה עצמה. נראה כי בתנאי מסויים כל הניסיון לשמור על קדושת החיים נעלם כלא היה. גם אם מתן הרשות לגואל הדם ניתנת אחרי שהוא נידון למיתה ע``י הסנהדרין, האם לא חלים עליו כל הדינים הנוגעים לענייני המיתה עצמה כמו שאלו חלים על הסנהדרין (מתוך הנחה שאין הוא בקי בהם כנדרש)? כבוד הנידון, שלא יעונה וכו...? גם מבחינה ערכית נראה כי מתן האפשרות לגואל הדם להשתחרר מרגש הנקמה שלו, עומד בסתירה למצווה ``לא תיקום...``.האם אין התורה מחנכת אותנו שעלינו לרסן עצמינו מפני הדחפים השונים שלנו? האם אין התורה מחנכת אותנו שהכל בידי שמים? אם כך כיצד עניין ``גואל הדם`` הופך למצווה??? בנוסף לשאלות הנ``ל אודה לכבוד הרב אם יוכל, בתמציתיות, לפרט בפועל כיצד מתבצעת מצוות ``גואל הדם`` , ממתי, עד מתי, באילו תנאים והיכן.