The question
Asked by: אנונימי
September 2, 2003
| 121 views
שלום רב לכב` הרב שליט``א, שאלתי מורכבת משאלה רעיונית וכן מדוגמא ספציפית. אתחיל מן הסיפא ואעבור לרישא: 1. עוף שבושל או נאכל עם חלב בשוגג - האם הוא כשר בדיעבד, משום שאיסור אכילת עוף בחלב הינו מדרבנן ולא מדאורייתא? הרי היו אמוראים, שאכלו עופות בחלב... ואיסור זה תוקן כסייג בלבד. אמנם, כבר כאשר אומר אני `בלבד`, אני מוריד מערך האיסור. ברור לכל כי הוא אסור! אבל, האם הוא מותר בדיעבד משום שאינו מדאורייתא - אלא נועד לשמור על האיסור המקורי? 2. מדוע אסרו רבנן על אכילת עוף עם חלב? ואם התשובה קשורה לסכנת התבלבלות בין הבשר - הרי אין טעם לאסור על דג - שמא נתבלבל בין בשר דג לרגיל? או לחילופין - היום אולי יש טעם להתיר עוף, מכיוון שאין סכנה ממשית להתבלבל? ברמה היותר עקרונית: מה ההבדל בחומרה בין איסור מדרבנן לאיסור מדאורייתא? האם יש משמעות לסיבת האיסור של רבנן - אם זה סייג או שמא איסור מסיבות, הקשורות במישרין לציווי האלוקי? האם ניתן לחלק ע``פ עיקרון מסויים את המקרים בהם הדבר `מותר בדיעבד`, למקרים בהם הוא אינו מותר, והעברה נעשתה? ואם כן - כיצד מכפרים (חוץ מלתקן, להחמיר וללמוד הלכות כשרות)? תודה, ומי יתן ונמשיך להחכים מפירותיך, ומפירות כל הרבנים כולם! דורון.
The Rabbi's answer
כשרות מדרבנן
בשאלתך חסר פרט חשוב מאד, מצות התורה האומרת "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". כלומר, כל גזירות ותקנות חז"ל הם חובה עלינו, בדיוק כמו כל מצוות התורה, מפני שסמכותם ההלכתית של חכמים נובעת מתוקף איסור הלאו הזה, שמציין את האיש שיעלה לבית דין שיהיה בימיו, שכל בית דין בדורו יש לו משמעות ותוקף. לכן, מן הרגע בו גזרו עלינו חכמים את גזירת העוף בחלב, שהאיסור יהיה דומה לבשר בחלב, אין הבדל בין אם האיסור הוא "לא תבשל", או "לא תסור", זה לאו וזה לאו. (אגב, יש הבדל אחד בין איסור תורה לאיסור דרבנן, במקום בו יש ספק לא גזרו חכמים, לכן ספק של תורה לחומרא, וספק של רבנן לקולא, אך לא בגלל שהאיסור קל יותר, אלא שבמקרי ספק לא גזרו). היות שכך אין דבר כזה "כשרות מדרבנן בדיעבד", כי תקנות חז"ל וגזירותיהם שווים עבורינו. סיבת איסור עוף בחלב היא אכן משום שעלולים לטעות, ואילו בין דג לבשר לא יטעו, לכן אסרו עוף בחלב, ולא אסרו דג בחלב. אנו איננו מחפשים לגזור גזירות נוספות, לכן אין סיבה להחמיר ולהוסיף. המושג היתר בדיעבד, משמעו שבמקרים מסוימים לא רצו חכמים לגזור באופן חד משמעי (כגון: הפסד מרובה, לאחד יכול ההפסד להיות משכורתו החודשית, ואילו עבור חברו זהו כסף לפיצוחים), כך שיש מקום להקל במקרים מסוימים, שבהם אין גזירה אלא עדיפות לחומרא, אך לא תמיד ראוי להחמיר. ידוע לי שנגעי בנושא בקצרה, ישנו ספר של הרב ישראל שצ'יפנסקי, הוצאת מוסד הרב קוק (4 כרכים), שכותרתו היא התקנות בישראל, זכור לי שבסוף אחד הכרכים יש הרחבה להבהרת העניין, מומלץ לעיין.
