שם חתן כשם האב

מקור האיסור הוא צוואת רבי יהודה החסיד (אות כו). דעת הנודע ביהודה (אבהע"ז תנינא סי' עט) שצוואה זו מחייבת רק את זרעו של ר"י החסיד, כי ראה ברוח הקודש שזרעו לא יצליחו אם יינשאו שלא כהוראה זו, ואין לנו סמכות לחדש דבר לאחר חתימת התלמוד. אבל השדי חמד (מערכת חתן וכלה אות ה) הביא פוסקים רבים הסוברים שלכל ישראל נאמרו דבריו. בספר חכמת אדם (כלל קכג סי"ג) כתב שבאיסור הוא רק במשולשים, כלומר כשהחתן, אבי הכלה וחמיו של אבי הכלה שמותיהם שווים, אם לא כן אין איסור. פוסקים רבים חלקו גם על הבחנה זו, ראה שו"ת יוסף אומץ סי' לז אות ג, רוח חיים אבהע"ז סי' סב ס"ק יג. החתם סופר (אבהע"ז סי' קטו) כתב שהכלל כלפי צוואה זו הוא , מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, כלומר מי שאינו מקפיד בדבר, מן השמיים לא יקפידו עמו. לכן אם החתן והכל אינם מודעים לחשש זה אין להחמיר. כן הסכים גם הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה אבהע"ז סי' ד, והגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר ח"ב אבהע"ז סי' ז אות י, בפרט במקום שיש זכות לימוד תורה, ולזה הסכים גם הנודע ביהודה שם. אם השמות אינם זהים לגמרי אין לחוש (שו"ת צמח צדק סי' קמג בשם בעל התניא, שו"ת שם אריה סי' סה, שו"ת בית יצחק ח"ב סי' עב, שו"ת תורת חסד סי' לט, שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' יג, שו"ת מהרש"ם ח"ה סי' כח, שולחן העזר סי' א סי"ג, וכן שמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל. אם החתן עבר את גיל עשרים, כתב הערוגות הבושם שאין לחוש, כיוון שמחוייב לשאת אישה. יש שהציעו להוסיף שם לחתן, (ראה בן איש חי פרשת שופטים שנה ראשונה אות כא, ובשולחן עזר סעיף יד ס"ק א). אך הגר"מ פיינשטיין כתב שבאופן מעשי לא ישתמשו בשם החדש, ולא הועלנו. אבל אם תמיד משתמשים בשם השני אפשר להקל. ישנם פרטים נוספים בשאלה זו, כגון אם גרים בעיר אחרת, ואז אין לחשוש מעין הרע, ועוד, לכן אם ישנו פרט ספציפי שלא התייחסתי אליו בתשובה, אפשר לחזור ולשאול.