כיצד נוהגים במעשר עני ?

חיוב מעשר עני נלמד מדין התורה: "מקצה שלוש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך.. ובא הלוי.. והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו" (דברים יד-כח). וכן: "כי תכלה לעשר ..ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה " (כו-יב). עני הוא מי שאין לו שווי 200 זוז (960 גרם כסף צרוף) המופקדים על שמו, או 50 זוז שהוא נושא ונותן בהם. יש אומרים שדינים אלו נאמרו בזמן המשנה, אך כיום נחשב עני כל מי שאינו מסודר בפרנסה שיש בה כדי מחיתו. את המעשר עני נותנים לאחר שקוראים שם של מעשר עני על חלק מפירותיו, ואת החלק הזה נותנים לעני. אם דרך נתינה זו קשה, וגם העני מעדיף לקבל את התמורה מראש, יכול להלוות לעני כסף, ולהתנות עימו שכל כמויות המעשר שיהיו לו בעתיד הוא יעכבם אצלו, והם ינוכו מהחוב שהעני חייב לו. מי שעושה זאת צריך להקפיד על כך שבכל פעם שיהיו לו פירות מעשר עני, שהוא יקנה לעני את הפירות, כדי לקיים את מצות הנתינה, ואחר כך יעכבם לעצמו, וינכה את שווים משווי החוב. ההקניה לעני יכולה להיות על ידי אדם זר שזוכה בהם עבור העני, או על ידי שהמפריש ישכיר בעת ההלוואה לעני חלק מביתו או חצירו, ובכל פעם שיהיה לו מעשר עני יניח אותו באותו מקום מושכר, כדי שהעני יזכה בהם על ידי שנכנסו לחלקו. בחישוב ערך מעשר עני לא צריכים להתחשב במחירם בשוק, שהוא כולל הוצאות נוספות, אלא את השווי שדורש עבורם החקלאי. רוב מערכות הכשרות קבעו הסדר זה עם גבאי צדקה וארגוני חסד, ומעבירים אליהם סכום כסף, כפי שציינתי.