דיני התרחקות

איחולי הכנים לשמחתך, אאחל לך שרק תוסיפי על הרגשות הללו (גם אם נדמה שהלב מלא כבר עכשיו, אפשר להוסיף), ותזכי לקבל את אותו פרץ רגשות מבן זוגך. לגופם של דברים. יש מושג שנקרא "רצון התורה". צריכים להזהר ולא להשתמש במושג הזה יותר מדי, כי כל אחד יכול להבין לעצמו מהו רצון התורה, ולכן להגדרה "חכמים" זכו בודדים בכל דור. גם גדולי דורנו אינם קרובים למושג זה, כמו חכמי המשנה (אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם וכו'). גילתה לנו התורה שכדי להגיע לשלמות רוחנית בין בעל לאשתו, וכדי לשמר את מצב הרגשות הקיים, מן הראוי הוא ליצור פסקי זמן ומרוחים, ובהם צריכים לגדור עצמנו מקירבה גופנית. התורה מזהירה אותנו באזהרה כללית, וחכמים ממשיכים את ההנחיה, והגיעו ממנה אל המסקנות אודות ריחוק זה או אחר. אנו נזהרים בגזרות חז"ל, כי ראינו גדולים שאמרו ש"אני אשא ולא אטה" (שלמה המלך, נשים נכריות והרבות סוס), או "אני אטה ולא אכבה" (רבי ישמעאל בנר שבת), כלומר כשחכמים מזהירים - גם על דברים שנראים כמגוחכים - הרי שאזהרתם נובעת הן מהבנה נכונה של רצון התורה, והן מהיותם בעלי ניסיון, שאין חכם כחוכמתו. כך נהגו בישראל מדורי דורות. ראי את המקרים שמפורטים בדברי חז"ל, כולל בזמן המקדש. הביטי אל היהודים שעלו מאתיופיה, שהיו מנותקים משאר העם שנים רבות, וראי אצלם כיצד נהגו להרחיק, ותביני שלא לחינם היה הבית היהודי חוסנו של העם. שוב איחולי, שתזכי להקים בית כשאיפתך.