Questions about הוראה ותלמוד תורה

חיוב תורה תמידי או לא?: לרב שלום, האם אני חייב ללמוד בכל זמני הפנוי תורה או לקבוע עת ביום ועת בלילה (שנאמר ``והגית...``) ולהתבטל בשאר משך היום? האם אי למידה בזמן פנוי נחשב כביטול תורה? בתודה מראש,

שירת האזינו: לכבוד הרב השלום והברכה. כתוב בדברים פרק לא, פסוק יט,: ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. נראה על פניו כי פסוק זה מתייחס לשירת האזינו הסמוכה. ולכן נשאלת השאלה: האם מותר (ואולי אף חובה) לכתוב כתיבת סת``ם את שירת האזינו למסגר ולתלות בסלון הבית, או שמא יחשב דבר זה לזילות חלילה. תודה רבה, צבי

והיו עיניך רואות: בדף היומי למדנו על החשיבות של ראית פני הרב, ולא הבנתי מה זה כל כך חשוב, חוץ מזה שהביאו פסוק והיו עיניך רואות את מוריך, אבל מה זה אומר לי

לפני עיוור לא תיתן מכשול: אתמול נתן הרב דרשה על פרשת שבוע בה הוא הזכיר את לפני עיוור לא תתן מכשול,הוא אמר שאין כוונה לעיוור ממש אלא לתת לגרום למישהו לעבור עבירה. העניין הוא שהדרשה היתה בערב שבת והיא ארכה כחצי שעה,הרבה מתפללים מתלוננים שאין זה הזמן לדרשה מכיוון שהתפילה מתארכת מאוד בערבות וילדיהם נרדמים ולא משתתפים בארוחת שישי ,בנוסף אנשים נרדמים בבית הכנסת,וזה מבזה את המקום. השאלה היא מתי באמת הדבר מגיע לטרחה של הציבור? ואיך ניתן להעיר בצורה שלא תפגע?

להינצל מעוון ביטול תורה: לכב` הרב שליט``א, השאלה נשאלה ואני מעוניין לשמוע עד דעה ידוע שיש שיטות שונות בגדרי החיוב ללמוד תורה. זכור לי שיש אפילו שיטות מאוד מקילות שאומרות שמספיק ללמוד פרק אחד בבוקר ואחד בערב על מנת לקיים ``והגית בו יומם ולילה`` ויש מי שסובר שמספיק קריאת שמע שחרית וערבית. ראה גם את השיטה של הרב קוק (מאמרי הראיה א עמוד 198) ואת שיטת רבי מאיר שמחה מדווינסק (אור שמח, הלכות תלמוד תורה פרק א) השאלה: האם תלמיד ישיבה שרוצה להינצל מעוון ביטול תורה, יכול לכוון שהוא סומך על השיטה המקילה שמספיק לקרוא קריאת שמע בבוקר ובערב ועל ידי כך להינצל מעוון ביטול תורה אע``פ שבפועל הוא ילמד תורה כרגיל? הכוונה שהוא בעצם מחליט שהוא סומך על הדעה המקילה שלפיה הוא מסיים עם החובת לימוד תורה שלו על ידי שהוא קורא קריאת שמע בערב ובבוקר. ולכן אם הוא יבטל תורה במשך היום, לא יהיה מרוכז באיזה שיעור וכו` זה כבר לא יחשב כעוון כיוון שהוא כבר יצא ידי חובת לימוד תורה וכל מה שהוא לומד זה לפנים משורת הדין. ידוע לי שקיים בהלכה מושג של ``קים לי``. המטרה של הטריק הזה זה לא למעט בלימוד תורה אלא להינצל מעוון ביטול תורה עבור מי שלעיתים מתקשה להתרכז בלימוד. כמות הלימוד נשארת אותה כמות רק שבפועל זה לא יחשב לו כעוון. משל לאדם שהולך על פי פוסק שסובר שיש בישול בחימום רוטב בשבת ובכל זאת מחמם כל שבת מאכלים עם רוטב. במצב כזה הוא עובר עבירה אבל אם הוא יחליף לפוסק שמקל בזה אע``פ שהוא עושה את אותם מעשים כבר אין בידו עוון. או אדם שקיבל על עצמו פוסק שסובר שאסור לאכול קטניות בפסח ואוכל קטניות. אם הוא יחליף פוסק לפוסק ספרדי שמתיר קטניות כבר אין בידו עוון. (כגון אדם חוזר בתשובה שיכול לבחור איזה מנהג שהוא חפץ) מה דעת הרב? האם זה נכון לעשות ככה? בתודה מראש

נדר ללימוד משניות: לכבוד הרב שלום כאשר הייתי בשבעה רשמתי שאני מוכן ללמוד משניות עבור נשמת המת ולא עשיתי זאת.האם אני צריך לעשות התרת נדרים?

``נוהלי`` פדיון הבן: חברי (כהן) שאינו בקיא בהלכה נתבקש ע``י חברו לשמש ככהן לפדיון הבן. האם ניתן לקבל הדרכה אינסטנט לגבי סדר העניינים ? האם קיים איזשהוא ספר הדרכה איך לנהל העניין ? בברכה

דברים שבכתב אין אתה רשאי לאומרם בע``פ: ראשית אני מודה לרב על ההשקעה מזמנו היקר לעניית שאלות! שאלתי היא על מה חל הכלל הזה של דברים שבכתב אין אתה רשאי לאומרם בע``פ וכן להיפך? האם בכלל היום הכלל הזה שייך כיוון שכבר התירו לכתוב תורה שבע``פ מאונס אז בטל הכלל? האם לשנן את הגמרא בע``פ זה אסור כיוון שהודפסה או שבמקור היא תושב``ע ולכן מותר? האם אסור להגות פסוק שלם בע``פ או רק פרשיה שלמה? האם יש אופנים שבהם יהיה מותר להגות בע``פ פסוקים מהתנ``ך כגון במקרה של נסיעה בדרך ללא ספרים שאחרת זה יהיה ביטול תורה שאז זה ``עת לעשות לה’ לה’ הפרו תורתיך``? אני מאד מודה לרב!

מקובלני מבית אבא: לכבוד הרב שלום וברכה. באחת התשובות האחרונות של כבוד הרב, כתב ``מקובלני מסבי ז``ל``. רציתי לשאול עד היכן בהלכה ניתן ``לסמוך על בית אבא``? שתי דוגמאות להסביר את שאלתי: א. בשעה טובה בת-דודתי עומדת להינשא. סבתא שתחיה, אמרה שמנהג אצלנו שהרווקות טובלות לאחר הכלה בליל הטבילה שלה. ואילו אני למדתי שאסור לרווקה לטבול סתם כך. האם זה נחשב ל``בית אבא``? ב. כשהיו הסבים צעירים בתקופה שגרו בחו``ל, היו הנשים לובשות מטפחת, ושתי צמות ארוכות יוצאות ממנה. ואילו למיטב ידיעתי היום מתירים להוציא מכיסוי הראש טפח בלבד (או דיעות שונות, אך וודאי לא צמה ארוכה). האם זה נחשב ש``יש על מי לסמוך``? העניין הוא, כמובן, שהדורות הקודמים וודאי היו מקפידים קלה כבחמורה, וידעו הלכות היהדות היטב, ולא זעו מדברי הפוסקים דאז. ועדיין קיימים הרבה הבדלים. כיצד אדע על מה ניתן לסמוך? מודה על תשובת כבוד הרב.

טעות בקריאה: שלום כבוד הרב לפעמים קורה, במיוחד בפרקי תהילים שאני ``חדשה`` בהם ולא רגילה באמירתם, שאני לא הוגה את המילים כפי שאני אמורה ואני לא אומרת את כל התפילה בקצב אחיד, בדר``כ כשאני רואה שלא הגיתי נכון אני חוזרת על המילה אם מאמצע הפסוק ואם מתחילתו. האם יש פגם בדבר? תודה מראש